השאירני להרקב
פה במיטתי
לבדי
אנכי

להרגיש את המרור
מכלה איברי
והצער
מבטל כל רצון לחיות

ואם בחיי אהבתני
ברצוני לדעת
האם תאהבני
גם ברוחי?

עטפני בתכריכים
הבאני למקום
קבורתי

בכה את מותי
והלל את גדולתי
המלים ריקות
ונבובות

שרפת רוחי וליבי
ומדוע לא הפכני עתה
לאפר

פזר אותי מעל האגם
עד שכל זיכרון ממני
יתפוגג וימוג
כמו אבקתי

בעוד שנים מספר
תדע אותי לזכור
רק ביום מותי
אך חייך ימשכו כהרגלם

את קיומך העלוב
תצדיק בדבר אהבתך
לחברתך החדשה

והיא תתמוסס אל תוך ידיך
מחמת הרחמים
היא לא באמת אהבה אותך
מעולם...

אני כן.