ישבנו ליד המדורה בים עם כל מיני אנשים שרק עכשיו הכרנו, גם
אותו הכרתי רק עכשיו.
"חלמתי עלייך" הוא לוחש לי. "אבל איך זה יכול להיות? רק הכרנו.
מתי הספקת?"
"לפני כמה ימים... לא יודע זה באמת מוזר אבל נראית בדיוק ככה."
אני בוהה בו במבט מתקשה, בחיים לא נתקלתי בדבר כזה, איך אוכלים
את זה בכלל? "תספר לי?" אני מנסה בקול מתוק (שלא בדיוק הולך
בגלל המלח באויר והעייפות (והריצפה גם עקומה! טוב היא באמת
עקומה בים) ויצא די עייף)...
הוא עושה פרצוף חושב, חמוד דווקא...
"טוב, אז זה היה במקום די מפחיד האמת, חשוך, מסריח, מלא
טיפוסים... דרום תל אביב בלילה, בערך, אבל באמצע היה מעין נהר
ואת באת עם כמה אנשים לצד השני ואני הייתי שם, היה ממש
אפור-שחור ומפחיד שם, את הלכת לאיבוד עם חברה שלך לבד ופגשתן
אותי, אני התחלתי לדבר עם החברה שלך וניסיתי להתחיל איתה -"
אני מעקמת פרצוף, הוא מחייך בהכרה.
"את שוטטת לידנו, הצצת מסביב ואז פתאום ראית משהו שהבהיל אותך
אז נבהלת וצעקת ורצת אחורה ונתקלת בי, ישר בחזה, ואני באמצע
משפט עם חברה שלך והבהלת אותי. פתאום נמרחת לי על החזה כולך
מבוהלת, זה היה משעשע ואמרתי 'לא שיש לי התנגדות למשל שתחבקי
אותי אבל תבקשי ואל תקפצי'. חברה שלך צחקה ואת לא ידעת איפה
לקבור את עצמך, היית ממש חמודה אז חיבקתי אותך-" והוא מדגים לי
חיבוק ארוך וגדול. כן, זה באמת מתאים לו החיבוק... הוא כזה
ברנש עצום! "את ממש הסמקת!"
אני מחייכת, נבוכה.
"ואז החלטתן שאתן רוצות לחזור אז ניסיתן לקחת את הסירה שלכן
וברגע שהתיישבת חברה שלך הפכה את הסירה בטעות; שתיכן נפלתן
למים ולפני שהצלחתן להחזיר את הסירה ולהפוך אותה היא נסחפה, אז
חזרתן אליי... מכאן מתחיל הקטע המוזר..."
אני מצחקקת, די בדביליות אפילו, ואומרת "כאילו שעד עכשיו זה לא
מוזר... נראה כאילו אתה ממש מכיר אותי... כל זה ממש אופייני
לי" עכשיו תורו לצחקק והוא מדביק לי נשיקה גדולה על המצח.
"רוצה להמשיך?" אני שואלת בקול מאתגר טיפה, הוא ממשיך לצחקק
(האמת יש לו ציחקוק ממש גיי אבל חמוד... כמו ילד בן 6...)
"נכנס שם איזה קטע עם פוליטיקה בארץ ושמנסים שישו שאיכשהו
מסתבר חוזר  לתחייה כל 800 שנה, יחזור כמה ימים לפני הזמן
ויהיה ראש הממשלה שלנו, מנהיג משהו - " כאן אני כבר נשברת
וצוחקת ממש. הצחוק והחמימות שלו מציפים אותי יחד עם אור המדורה
והמחשבה על ישו...(?) הבטן שלי כבר כואבת מרוב צחוק ואני נהיית
ישנונית "אבל מה נסגר איתנו? איתי? איתך? מה היה ההמשך חוץ
מהפוליטיקה?"
"אה, אז ככה... היה מן לוח כזה שבו עקבו אחרי ההתרחשויות
החדשות בפוליטיקה... חכי! תקשיבי עד הסוף! ואת עמדת שם ובהית
בזה ואז באתי ושאלתי אותך מה קורה ואת אמרת שחיפשת אנשים עם
סירה, שחיפשת אותי אז אמרתי 'אני כאן' את חייכת וחיבקת אותי -
"
"איזה שרמוטה אני, מה זה?"
"חח נכון, במציאות את יותר עדינה. בכל מקרה דיברנו קצת ואז יצא
שהתנשקנו והתעוררתי."
אני בוהה קצת באש ואז מסתכלת עליו; "אבל איך יכולתי? אתה בכלל
לא הטעם שלי... ובעצם גם מכוער!"
הוא מסתכל עליי וצוחק.

אני לא מבינה כבר כלום; אני עייפה מדיי, מטושטשת מדיי, חצי
רדומה ולוחשת לו "מה נראה לך שזה אומר?"
"שאני אוהב אותך עוד לפני שפגשתי אותך..." אבל אני כבר נרדמתי
שם וחולמת על סירה הפוכה, ריצה קצרה שנגמרת בתוך חזה ענק של
ברנש שבחיים לא הייתי מסתכלת עליו. אבל ישנה בזרועותיו.


סוף אלטרנטיבי אחר:

הוא מסתכל עליי וצוחק.
ואז אני מתעוררת.