לחפש זה לא נורא, הכי כואב זה למצוא.
[שחר שלי,
לא צריך סיבות כדי לפחד, אבל רק לך אסור ממש.
ואת רועדת רק בפנים בלב, שלא יראו.
הייתי מחבקת אותך, אבל אני
שוכחת].
חסרים לך הלילות ההם, את אומרת, קצרים וריקים של שינה.
אני לא ממש מבינה, אבל לא אכפת לך לומר. סתם.
ימים מוזרים, את משתעלת, כמו מעשנת אמיתית וכמו חולה ממש,
ולרגע אפשר להאמין.
נימים קטנים של דם משרישים את העיניים החוצה, ונדמה שתפלי לך
אל הבורות שחפרנו יחד בעולם ההוא שמצאת לך לבד. ואת רוצה לפחד,
וקצת אין מפני מה.
וכשפים קטנים רציונאליים משאירים אותנו פקוחות.
ואת יודעת ששום גמדים לא יבואו, אבל
בוחרת להישאר, אולי
יחזור הלילה לעטוף את הפגמים באריזה מנצנצת,
ולנשוף על העיניים עד שיעצמו.
