פעמיים ניסיתי לכתוב לכם ופעמיים הקובץ הלך. כתבתי דברים שלא
מתפקידי לומר, דברים שכנראה חשבתם עליהם מספיק בתקופה האחרונה.
היום הבנתי אחרת.

אני רוצה שתפסיקו. תתעוררו. כבר עברה חצי שנה ואתם עדיין
ממשיכים לדוש בכל מה שקרה. אני לא מבין למה אתם עושים את זה
אבל ממשיכים. כאילו לא השתנה כל העולם בינתיים וכאילו לא עברו
הרבה דברים אחרים. אתם בוחרים להמשיך לשלוח אליי את אנרגיות
האשמה שלכם. תפסיקו עם זה. אני סלחתי ושכחתי מזמן. התגברתי
יותר מהר מכל אדם אחר שאני מכיר.

אתם לא אשמים בכלום ואין צורך להרגיש רגשות אשמה. לא לגבי
לפחות. הבעיה היא שאתם צריכים גם לסלוח אחד לשני. וזה כבר לא
קשור אליי. זה ביניכם. אז אני מבקש מכם. אם את רוצים לשמוע
אותי נותן לכם את הסליחה, אם זה מה שאתם צריכים אז תבואו אלי
ותגידו; אם אתם צריכים לפתור את זה ביניכם אז תפתרו את זה
ביניכם. אין לי קשר לזה; אבל בבקשה תתגברו. אתם מושכים אותי לא
במודע, מאיטים את ההתקדמות שלי הלאה.

והעתיד הנפלא שלפני, אני לא מוכן לוותר עליו. היא מחכה לי שם
ואני אגיע אליה ואין לכם שום מילה בדבר.

אני אוהב אותכם וסולח לכם ואני לא רוצה לחשוב יותר על מה שהיה
אלא רק להסתכל קדימה. אל העתיד שלי.

בהצלחה.
שלכם תמיד,
ארז.

5 בנובמר - תוספת
הלוואי והייתם נעלמים עכשיו.
פשוט נעלמים. לא שיכאב לכם לא שיהיה לכם קר, לא שיקרה לכם משהו
רע. פשוט תעלמו. אתם לא יכולים הרי להביא לי שום דבר טוב ואני
לא חייב לכם דבר. אז עזבו כבר, תעלמו. במקום להמשיך במחול
השדים המטומטם הזה. יופי נראה לי שזאת פעם ראשונה שאני מקלל
במונולוגים שלי בגללכם.
אני לא צריך אתכם בשביל להיווכח כמה טוב המצב שלי עכשיו. הרי
באיזה שהוא שלב היה קורה משהו מרגיז והיא הייתה מרגיעה אותי
כמו שהיא עשתה הערב. כן היא נותנת לי אהבה יותר מכל מה שמישהו
מכם נתן לי. ועוד משהו... נמאס לי לכתוב ברמזים. תום אתה צריך
טיפול תרופתי ועלייך שרון כבר אפשר לכתוב עבודת מחקר. ועכשיו
גם צרפתם את יונתן לאמפריית הרשע שלכם. אתם עלובים ואומללים
ואני כמעט מרחם עליכם. רק כמעט. כי כבר לא איכפת לי. אתם לא
עושים שום דבר טוב. רק מנסים לפגוע. אתם מעלים בי בחילה רק
מלחשוב עליכם! לכו לישון!

אבל מצד שני אני שקט יותר מאי פעם. אני אתעורר מחר וכל המגינים
שלי כבר יהיו מורמים. אף אחד משלושתכם ליצנים טיפשים לא יוכל
לפגוע יותר. עכשיו תחשבו מה זה אומר לגבי ההזדמנות השניה
שלכם.

אני רוצה רק להזכיר לכם משפט שאמרתי. "תסמוך על מישהו רק עד
שהוא מפר את אמונך. ואח"כ אל תתן יותר מעוד הזדמנות אחת."
כן יש פה סטירה עמוקה שתמיד נמצאת בי. ואני כזה וניצלתם את זה
לרעה. חבל.

The Door is closed,
so are your eyes
but now I see the sun