לא תמיד מזמן הגורל להתנתק ממרוץ החיים לחצאי ימים מטרפים עם
אהובה מטרפת...  הפעם הייתה רק המטרפת עמי וזמננו לא אתנו...
היו לנו רק שלושים דקות להיות ביחד. לבית מלון לא היה כדאי
להיכנס אבל הכרתי בניין משרדים בו אפשר לעלות עם המעלית עד לגג
הבניין, שם אין דלתות, למעט אל מרפסת גג, ואם הדלת תהיה פתוחה
נעשה זאת שם ואם לא, אז במישורת המדרגות הסמוכה אל המקום... רק
לפרוק ולהתפרק.
  עלינו במעלית, פניה אל הדלת ואני מאחוריה... התקרבתי אליה
והיא שלחה ידה לאחור, תפסה לי בזכרותי ולחצה על "החבילה" חזק.

המעלית נעצרה, פנינו אל דלת המרפסת ומצאנוה נעולה.
"בוא נעשה זאת כאן",
אמרה ונרכנה על מעקה, אוחזת בו ביד אחת ואילו בידה השנייה
הרימה את חצאיתה עד מעל מותניה.
עכוזה הלבן הבהיק באפלולית, לחיי עכוזיה אובליים, מלאים,
שריריים וחזקים.
התקרבתי כאשר זקפתי כבר מלאה וביקשתי להיות בטוח שאני מחדיר לה
"במכה הראשונה".  
התכופפתי להסתכל, מאחור, ומבין תלתליה הזהובים ראיתי את ערוותה
הוורודה. שתי השפתיים הגדולות היו עדיין צמודות אחת לשנייה,
כאילו ישנות. הפרדתי ביניהן בעדינות, כאילו היו פרח העומד בפני
פריחתו, ואז ראיתי את החלק הפנימי של ערוותה, זורח בלחותו,
עשוי שכבות שונות, כמו פצע פתוח, עמוק בתוך הבשר. כיוונתי כלי
זייני והחדרתיו לתוכה עמוק ככל שניתן והיא החלה להניע את ירכיה
ואני נרכנתי עליה, כאשר בשתי ידיי אחזתי המעקה והנה...
האורגזמה הגיעה לה בצורת זרם אדירים שהציף את פותה הפעור.

22/09/01