אתגר ישב בכיתה ביום הרביעי בשבוע לקראת סיומו של השיעור
הרביעי.

"אתגר תפסיק לחלום ותוציא מחברת" צעקה המורה בחריפות, אתגר
הרים ראשו לאחר שהיה עסוק בכתיבת יצירתו האחרונה, הסתכל על
המורה הרים גבה וחצי חיוך והמשיך לכתוב את הסיפור הקצר שלו
למעשה הסיפור היה על ילד שכתב סיפור ביום הרביעי בשבוע לקראת
סופו של השיעור הרביעי. סיפור די מעניין שבעצם עסק בכמה
שמעניין סיפורו, הסיפור היה מאד מורכב ועסק בחיי היום יום בבית
הספר למשל: ההפסקות.
אתגר יצא מן הכיתה בסוף השיעור עם הרגשת צורך עז לסיגריה ופנה
כמובן לכיוון המחששה שבצד השני של הבית ספר, בהפסקה זו לא האיר
לו מזלו ולא היו אנשים שהיו מוכנים לנדב לו סיגריה, וכמובן שלו
לא היו סיגריות כי את כספו האחרון הוציא על הקעקוע החדש שלו
האמנם הכנת הקעקוע הייתה מלווה בכאב וצריבות אך כל זה היה שווה
את הציור הסופי המדהים שהיה לו על הגב.

ובכן הוא הצליח שלוש דקות לפני סוף ההפסקה סוף סוף להשיג את
הסיגריה הנכספת לה רצה כל כך, ואז כמו משום מקום אותה מורה אשר
בדרך כלל צועקת עליו כי עוסק בזמן שיעורה ביצירותיו, יצאה
מהחלון ורק בראשה היה ניתן להבחין, קלטה בעינה את אתגר שלנו
מעשן "אתגר בוא לחדר שלי ומיד! " נשמעה צעקתה ברחבי שטח
הבית-ספר ואתגר כהרגלו הסתובב עם חצי חיוך זרק את הסיגריה והחל
לצעוד לכיוון חדרה של רבקה שהייתה המחנכת שלו באותה שנה, רבקה
נתפסה בעיניי התלמידים כמורה "שטן"  אך אתגר נראה רגוע עד כדי
זילזול "אתגר זו לא הפעם הראשונה שאני רואה אותך מעשן ולא אתה
לא משאיר לי ברירה אלא להשעות אותך מבית ספר"
נזפה בו המורה, גיחוך עז עלה משפתיו של אתגר "תשעי אותי לפחות
יהיה לי זמן לחשוב" הוסיף לאחר הגיחוך המזלזל "או לכתוב" הוסיף
בעוד הוא מפנה  את גבו לרבקה וצועד החוצה.
אתגר עזב את שטח בית-ספר ופנה לכיוון ביתו, בדרך שם לב שמחברת
היצירות שלו נעלמה ונזכר כי צעד איתה ביד לחדרה של רבקה וכנראה
השאירה שם, "לא נורא אני יתחיל חדשה וישלים לישנה מחר" חשב
לעצמו.
אתגר הגיע לביתו ואימו שאלה אותו מה הוא עושה בבית כל כך מוקדם
מן הרגיל אתגר התעלם ממנה נכנס לחדרו ושם מוזיקה, והתעלם
לחלוטין מקריאותיה החוזרות והנשנות של אימו.
הוא לקח מחברת חדשה והחל לכתוב בה וחשב שיקח את הישנה ויחבר את
שני הסיפורים אך בנתיים יכתוב בזו, הוא לקח את העט השחור שלו
והמשיך לכתוב על אותו ילד ועל כך שיצא מן השיעור והושעה, והיה
לכך אפטי מאד שלא התייחס ברצינות לכלום
ושאחרי זה הדבר חזר כמו בומרנג ונקם בו, הוא המשיך לכתוב על
איך שהילד חוזר אחרי יומיים לבית ספר ורואה שאינו מוצא את
המחברת
והיה מדוכא, וכך המשיך אתגר לכתוב דף אחרי דף מחשבה אחרי
מחשבה, עד שסיים את הסיפור והיה גאה כי חשב לעצמו שיוכל לחבר
את שני חלקי הסיפור ברגע שיניח ידיו על מחברתו בשנית.
וכך תכנן לעשות, בהמשך יומו בילה במחשב או בספרו שאהב לקרוא על
גמדים, אלפים, דרקונים, ומכשפים.
ומאוחר מאד בלילה שקע בשינה עמוקה מאד וחלם על איך שהסיפור
נראה בדימיונו, השעון אשר צילצל כ-10 דקות הקיץ אותו משנתו הוא
כיבה את השעון המציק ופנה לכיוון חדר האמבטיה, ציחצח שיניים
התלבש התארגן ויצא לבית-ספר, כמובן שלעבר חדרה של רבקה כי ידוע
שהיא נמצאת מהדקה שבה נפתח הבית-ספר ב-6:30
הוא נכנס דרך שער בית-ספר בירך את השומר לשלום ונכנס ישר לתוך
חדרה של רבקה אשר הייתה עסוקה בכתיבת המערכת של אותו יום
וביומנה.
"בוקר טוב רבקה אני השארתי פה בטעות את המחברת אתמול אולי ראית
אותה אני רוצה אותה" אמר בתקיפות "איני יודעת היכן המחברת שלך
בבקשה אני מאד עסוקה אל תפריע לי" אמרה
"צא מחדרי והמשך יום נעים" הוסיפה בעוד היא מלווה אותו מחוץ
לחדר וסוגרת אחריו את הדלת.
אתגר החל להיות מבולבל ומופתע וניסה בכל אותו יום להזכר ולהריץ
בראשו את יום האתמול, וחשב וחשב וניסה להזכר היכן ראה את
מחברתו לאחרונה אך ללא כל תוצאות, ולבסוף הגיע למסקנה שרבקה
לקחה אותה כדי למנוע ממנו לכתוב בה בזמן שיעורה או כל שיעור
אחר אך במחברת זו נמצאים סודות כמוסים רגשות ורגעים שהוכנסו
בצורת שירים וסיפורים ומונולוגים ולא רצה שאף אחד יקרא בה.
באותו יום ראה אנשים ממשרד החינוך נכנסים לבניין המזכירות
בבית-ספר, "עוד ביקור מהמשרד שלמעלה אה? " חשב לעצמו אתגר
ולאחר מכן החל לצעוד לכיוון המחששה כדי לעשן ולחשוב,
ברגע שהגיע לשם והצית את הסיגריה שלו, נשמע אותו קול מעצבן
שהוא מזהה כל כך טוב.
"אתגר......" הוא ידע כבר מי זו, העיף את הסיגריה מידו בעצבנות
יתר והחל ללכת לכיוון חדרה של רבקה כמובן.
הוא נכנס לחדרה בצעדים כבדים וכולו היה שפוף היה נראה כשבור
מבטו הופנה למטה, כשנכנס לחדר הרים ראשו וראה כל האנשים ממשרד
החינוך נמצאים שם.
"לעזאזל עכשיו היא תעשה לי בושות לפני אנשים המכובדים האלו"
חשב לעצמו אתגר במבוכה מסויימת
"אתגר אני חושבת שזה שלך" אמרה לו רבקה בזמן שהיא הוציאה את
המחברת שאותה כל כך חיפש מהמגירה שבשולחנה.
הבעת פניו של אתגר השתנו מחוסר חשק לכעס עצור

" אני ביקשתי את המחברת הזו ממך היום בבוקר ואת העזת להגיד לי
שאת לא יודעת איפה היא? את קראת בה במקרה? " אמר בעוד הוא
מתאפק לא לצעוק עליה.
"תראה עיינתי במחברת כי רציתי לראות מה כל כך חשוב בה שיותר
חשוב מהשיעור שלי" ענתה המורה. אתגר עמד שם והביט בה ופתאום
נזכר ושם לב שהאנשים ממשרד החינוך נמצאים שם ומביטים בו ועדיין
לא הבין מה מעשיהם אצל רבקה בחדר.
"תראה, שקראתי את המחברת נדהמתי אתגר, יש לך כישרון אמיתי
ורציתי להראות זאת לבכירים לספרות ממשרד החינוך" אמרה ועוד
הוסיפה, "היא נכנסה לתחרות הבין-ארצית לסיפורים קצרים
ופואמות"
בכך סיימה את דבריה.

אתגר לא ידע אם להתרגש או לבכות מהמצב המביך הזה כי עכשיו רבקה
יודעת את דרך המחשבה שלו את הרגשות שלו את כל כולו,
כי במחברת הזו היה הכל בשבילו. הוא חשב והשתהה לכמה רגעים
אומללים ואמר שהוא לא מתכוון לעשות לעצמו בושות מול האנשים
האלו מהמשרד ולכן אמר
"או קיי אני מסכים שהמחברת תכנס לתחרות הזו"
וכן כך היה לאחר שבועיים התגלה כי אתגר זכה מקום שני בארץ
ובאירופה על אותה מחברת סודית...

לאחר כמה שנים נעשה לסופר מפורסם בסיפוריו כמעט בכל העולם.