אני זוכר הכל, רואה הכל, אז למה שחכן?
אני נוטר טינה, שומר טינה, אז למה לא נקמן?
הכי מקורי שיש, ובכל זאת מזייף איתך
בכל מה שהיה, איך לא הבנתי שלא ייצא שום דבר איתך?
איך לא הבנתי שאני זה שנמתח?
ובמקום להיות הכי זוהר, טסתי אל הפח
מבחינתך עכשיו נשכח, או ההיפך? לא יודע כבר
נמאס לי כבר לדעת, זה רק מחזיר ת'י לעבר
זה רק עושה לי רע... כי שוב חווה ת'כאבים
כי שוב נזכר באותם הרגעים שהחיים היו קשים
יותר ממה שהם עכשיו, ואפשר להגיד שעכשיו טוב
כי עכשיו כבר התאזנתי, ואצל אפחד אנלא בחוב
אין ממה לפחוד, אפילו שלא ניצחתי את כולם
התוכניות של החיים כשלו, ולא, לא הכל מושלם


אבל שוב יורד ושוב עולה, ושוב נשאר באמצע
כל פציעה מהחיים, מותירה אותי עם פצע
ועם עוד פצע, שיושב לי הלב וזה כואב
אבל ממשיך הלאה, על קושי לא מתעקב


וגם אם אמרתי, כל מיני שטויות שעכשיו מתחרט
אפשר בקצרה לומר,  שעל זה מצטער
רוצה לחפר, רוצה ללמוד לוותר
סלחנות תכונה טובה, אבל עלייה רק יכול לדבר
רק יכול לחלום כי שנים יעברו עד שיגיע היום
בו אני אלמד לשכוח, אסתפק ביחיד ולא רק בהמון
ואם שטויות היו קור לבן, החיים שלי היו נראים כמו החרמון
אבל לבן לא ראיתי, רק שחור, ואת הקור ממך קיבלתי
ואת העצב ממך למדתי, כי את הראת לי רק אכזבה
נתת קדחת בצלחת, בתמורה לאהבה שלי
בתמורה ללב שלי... אבל לך זה לא הפריע, לך זה לא שינה
כי אני הייתי רק אחד מהדגים ואת היית פנינה