- היי בובה!
- היי, מנינים?!
- סתם חבר שלי  אולי לא יצא כנראה שיש עוצר יציאות.
- די!!! איזו בעסה! בכלל לא ידעתי שיש עוצר....
- טוב,  מה את יודעת, את חוזרת כל יום הביתה, ואין לך ממש בסיס
אז מה את מבינה בצבא...
- שתקי שתקי, פקידה.
- היי, תורידי הילוך!!!
- בסדר בסדר, וואיי את לא יודעת, אחותי נהייתה מה זה שמנה!
- מה את רוצה ממנה?! היא בהריון!
- מישהו אמר ששמנה זה רע?! אבל זה נכון...
- מה, היא אצלכם בבית עכשיו?!
- כן, היא ובעלה שוב מתווכחים, יש לה מצבי רוח שיכולים להממם
פיל... אפילו שאני לא מתה על בעלה, אני מרחמת עליו עכשיו...
- גם לך יהיה ככה, את ואחותך דומות.
- את ואבא שלך דומים! לשניכם יש שפם!
- תזהרי או שיום שישי את נשארת לבד בבית....
- עדיף להשאר לבד מאשר לצאת איתך ועם החבר החרמן שלך...
- כאילו שלך יותר טוב...
- בציבור, כן...

שתיקה קצרה.
- רגע, מה זה בכלל אומר עוצר יציאות?!
- שאני לא אראה אותו שבועיים, אולי.
- טוב תמיד יש לך אותי.
- ממש, סיבה למסיבה.
- מה, מה  היית עושה בלעדי?! הא?!
- מתחרמנת עם חבר שלי בציבור...
- היי! , את עושה את זה גם כשאני שם...
- אהה... וואלה...
     אוי, חכי רגע, פלאפון מצלצל....

- וויי, ווי, אני רועדת, שיט שיט שיט!! הוא לא יוצא, הוא נשאר
השבת, די, לא רוצה, די!!!
- חמש דקות ואני אצלך.
- לא, לא רוצה, לא יכולה. נמאס לי.
- יוני מסיע אותי. אני יודעת שאת רוצה להיות לבד, אבל את סתם
תבכי עד שאמא שלך תצרח עליך, את יודעת שביחד אתי יהיה לך יותר
טוב..
- עזבי אני סתם אדכה אותך, אני פשוט לא יכולה ככה יותר, לא
יכולה לא יכולה לא יכולה!!! לא!!!!
- את לא תדכאי אותי, וגם אם כן, נבכה ביחד, נחלוק גלידה וטישו,
ואם תבקשי יפה תוכלי לחרמן אותי בציבור... תרגישי כמו בבית...
- פוסטמה! תפסיקי לנסות לגרום לי לצחוק.
- למה, אני טובה בזה...
- לא, את לא, סתם פסיכית...
- אבל את אוהבת אותי...
- לפעמים... עכשיו לא.
- כן את כן...
- לא.
- טוב, חמש דקות אני אצלך.
- אני לא אפתח ת'דלת, אני אגיד לאמא שלי שאת אוסמה בין לאדן.
- ממתי את ואמא שלך מדברות?!
- אל תדבקי לפרטים!!! בואי כבר, אני צריכה אותך.
- אני בדרך.