"יש פגעתי בול, עוד אחד מזדיין, בן אלף, מניאק, בן זונה הלך
לעולמו" צעק לעברי משה. "תגידו למה אנחנו בכלל פה? " זרק חיים
לאוויר "אני לא ממש יודע" עניתי לו. " אנחנו פה בגלל שהממשלה
המחורבנת שלנו ואיך שקוראים לו, לא יודעים מה זה שלום, הם
מכירים רק מלחמה. רק מלחמה זוהי השפה שלהם" ענה גלעד בעצבנות
תוך כדי שהוא יורה. " לפי דעתי כל אחד שמת זה יותר טוב" העיר
משה תוך כדי זריקת רימון.
" אז למה הם לא יכולים לחתום על הסכם? כבר כמה שנים אנחנו במצב
הזה? שלוש בערך לא? למה להמשיך? " שאלתי בזמן שבחנתי את האזור.
"כי אם אחד מהם יבוא אל שולחן הדיונים הוא יצא אפס בעיניי העם,
ומה אכפת להם אם אנחנו פה עוד יום, שבוע, חודש או שנה..." ענה
לי גלעד. "מה אתה רוצה להגיד שכבר לא אכפת להם שאנחנו פה, שזה
סידור קבוע? " התפרץ חיים. "להתכופף" צעק משה. כולנו התכופפנו
והמשכנו לדבר בשכיבה. "כן זה בערך מה שקורה... " עניתי לו,
התרוממתי, יריתי צרור, נשכבתי חזרה והמשכתי "אתם לא חושבים
שבמקום לבזבז את כל הזמן הזה פה היינו יכולים לשרת רק שנתיים
ולאחר מכן לעשות כיף חיים בלי דאגות על הראש". "נראה לך? אנחנו
פה רק בגלל הצורך האנושי שדורש מלחמה כפי שנאמר 'אדם לאדם זאב'
" צעק לעברי גלעד לאחר שטען את הרובה שלו.
"אאאייייייייייי" אני זוכר את משה צועק ולאחר מכן נופל על
האדמה. "פגע בו כדור" צעק חיים. "מהר תקראו לחובש!" צעקתי.
"חובש! " צעק גלעד.
מאז השיחה הזאת לא הייתה לי עוד שיחה עם משה, הוא נפגע קשה
בלב, החובש שהגיע ניסה להציל אותו אבל הוא לא הצליח, הכדור חצה
לו את הלב.
וכך ע"י כדור אחד אשר נורה ע"י בן אדם אחד אשר רק מילא פקודות
של מפקד אחד נהרג אחד מחבריי הטובים ביותר אשר מילא גם כן אחר
הוראות מפקד אחד והכל בגלל אחד". |