אני שוב מסתכל על נערות יפות
בעלות גוף חטוב, וחושב לעצמי
שהן לבטח מבינות דבר מה שאותו אין בידי להבין.

למשמע שפה זרה, אני חש מיד נחיתות.
כי נדמה שאולי בצלילים המשונים האלו,
משהו נשגב נרקם לו, אותו לעולם לא אבין.

כל פעם שאני קורא משורר מוערך, אני נתקף חרדה.
כי נדמה לי לפתע שכתיבתי שלי גובלת באוננות,
שעשועי מילים בעיתון סוף השבוע.

ולכל הנערות הכחושות שדוברות ספרדית וכותבות שירה מוערכת,
אני רוצה רק לומר: "עשו בי כרצונכן, עבד אני לרגליכן."