ארבל הכרמלי / קדושת המילים |
ועולות אל הדף כבנוגה השירה,
מרתיחות ידי שניהם הכמהות למגע
ולו גם לנגיעה באצבע קטנה.
עוטות המילים מין קדושה,
כמו זו של הנשיקה הראשונה,
מתוך יראה שמא מילה לא במקומה
תחלל אהבה טהורה שנרקמה.
פורש המילים ככנפיים רכות
מתעופף לתת לה עוד עטרות,
להחדיר בה עוד תקוות,
להצית בה מן הזיכרונות
הכל, עד אשר תצא עמי במחול
מלא אהבה, מלא תשוקות.
18/01/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|