אז מה אתם יודעים בעצם?
אני לא, אני לא יודעת כלום.
אני יודעת שני רוצה לפתוח דברים בחיים,
ואני רוצה להיות יפה.
אני רוצה לקבל מאנשים, רוצה שותפות,
אני יודעת שאני מתגעגעת
ורוצה לעצב משהו משלי, פשוט אין לי כוח...
אני יודעת שאני נפגעת, מאוכזבת, מטושטשת ומסנוורת,
והעיניים כואבות.
העיניים של הנשמה כבר עייפות,
אבל ממשיכים... חייבים להמשיך, כי לעצור במקום לא מוביל לשום
מקום.
ההבנה חבויה בעשייה,
וכשאני אבין אני אפרח, אני בטוחה.
אני יודעת שאני אוהבת, אוהבת עד הסוף,
ואולי פשוט מחפשת את ה"שלי" במערכה.
ואני יודעת שאני רוצה שיתעניינו
ויפרגנו.
אני יודעת שאני רוצה ללמוד לעשות את זה גם.
אני יודעת שאני רוצה לחזור לפולין, למסע.
לאנשים המדהימים שהיו שם.
אני יודעת שאני רוצה לדעת מי האנשים שאיתי בגרעין.
אני יודעת שאני רוצה שתחזור, למרות שאתה לא תעשה את זה בזמן
הקרוב.
אני יודעת שאני רוצה חופש, אבל לא יודעת ממה.
ואני יודעת שאני רוצה שיעריכו אותי, אני רוצה להיות מוצלחת.
אני יודעת שאני רוצה להיות עשירה ועצמאית.
לקנות לעצמי דירה קטנה בת"א ולצאת הרבה לפאבים נחמדים.
ואני יודעת שאני רוצה לאהוב את איך שאני ניראת.
אני יודעת שאני רוצה שאתה תבין, אותי ואת הכל, ותראה אותי
כשותפה.
ואני יודעת שאני רוצה לחזק ולבנות קשרים.
אני רוצה ציפורניים ארוכות ואני רוצה תחושה.
אני רוצה להיות הכי חכמה.
אני יודעת שאני מפחדת פחד מוות ממוות, ואני לא יודעת מה אני
אעשה אם יקרה לך משהו.
ואני יודעת שאני רוצה למצות.
ואני יודעת שאני רוצה לכתוב עד שהכל יסתובב...
ואני יודעת שאני רוצה לבכות.
ואני רוצה שאתה תחזור כבר מפקינג הונג קונג!
ואני רוצה שהידידות שלנו תתחזק, אתה גר לידי.
ואני רוצה להיות קלילה ולא מודאגת ולהפסיק לקחת הכל כבד.
אני רוצה להלחם על מה שחשוב לי ו"לא לוותר על שום דבר".
ואני רוצה להמשיך ולכתוב את הדבר הזה אבל אני כבר לא מוצאת.
אני רוצה לתת לעצמי קצת יותר ולזכור שאני צריכה לקחת את עצמי
בידיים
אני רוצה ידיים חמות ושיער רך.
ואני רוצה שפתיים לא סדוקות.
והכי הרבה שתשמור על עצמך, בשבילי.