|
קהלת א' א-י"א
הבל הבלים אמר רועי; הבל הבלים, הכל הבל.
מה יתרון לחרשן בכל לימודו שילמד באור המנורה? שכבה הולכת
ושכבה באה, והכיתה לעולם עומדת. וירד הציון ועלה הציון, ואל
מקומו חוזר הוא שם; הולך לרעה ושב לטובה. המורה סובבת סובבת
הלוח, אל סביבותיו תשוב תמיד.
כל המפגרים הולכים אל מב"ר ומב"ר איננו מלא; אל המקום שהמתקשים
הולכים לשם, הם שובתים מלכת.
כל המבחנים מייגעים: לא יוכל תלמיד לדבר, לא תשבע עין לראות
ולא תמלא אוזן משמוע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה
ואין כל חדש בסילבוס. יש מי שעל החומר יאמר: ראה זה דבר חדש!
אך הוא כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. אין זכרון למחזורים
ראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה זכרון, עם שיהיו בסגירת
בית הספר. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.