לא אחזור יותר הביתה,
כי אין עוד בית לחזור אליו.
כנראה לא הכרתי את האנשים הנכונים,
או לא קטעתי מה שהיה לקטוע בזמן,
או לא המשכתי לעבר ההמשך ההגיוני,
אבל לחזור אין לאן.
הרחוב שוקק חיים,
וקורא לי לשוב למקום שתמיד הייתי בו,
אך כף רגלי עוד לא דרכה בו מעולם,
למקום בו החיים פשוטים
הרבה יותר משנדמה -
הרבה יותר מכאן.
פיסות שייכות אמצא בסדקים שבין המדרכות,
ומפלט אמצא באספלט.
גם ככה מרעידות האדמה היומיומיות
גם היסודות הכי יסודיים לא מגינים -
טלטלה אוחזת בכל עבר,
והרוח קרה אפילו יותר בפנים.

לכאן תמיד אפשר לחזור...

לבד קשה לשמור,
ולא נותר הרבה זמן,
אם עוד לא מאוחר
לנקות את הראש,
וגם את השביל הכי הומה שבעולם -
לנטוש.
כי אין לאן לחזור,
אין שם כלום...
ואם יש סיכוי שיש אולי לאן לחתור -
מקום בו הלב ימתין וישתוק בעוד העין תוסיף להבריק,
אזי כך או כך לא אוכל לסיים את המסע בלי לבדוק...
ביש מזל הוא לא תירוץ טוב מספיק.