כבר המון זמן מאז שראיתי אותך
לאחרונה, אתה יודע המון השתנה
אני, כבר לא אני
אתה, כבר לא אותה ההרגשה
שתבין אהבתי כל רגע בנוכחותך.

היה לנו את כל הזמן שבעולם
ועכשיו לא נותר דבר,
אמונה, עזבתי אותה ממזמן
היום יש לי רק אותו,
הזיכרון שהשארת מאז שעזבת.

מדמיינת לי אותך,
אתה עומד שם בקצה החדר
מחכה לצליל או אפילו מנגינה,
מנסה לקרוא לך אך לא מצליחה
נבלעה לשוני כמו גופתי באדמה.

ההרגשה שלא עוזבת אותי במנוחה,
התמונות שעוברות בראשי
שיגעון שלא מפסיק, אני מפתיעה את עצמי
עוצמת את העיניים ורואה
ששום דבר לא השתנה.