|
אז מה עכשיו?
כל המסקרה נמרחת לי מהעיינים.
עושה עיגולים של יאוש על הלחיים שלי.
צובעת את הצוואר שלי בצבעים של בדידות.
מדליקה עוד סיגריה.
זוקפת את הגב.
מנסה להדביק על עצמי מסיכה של חיוך.
בערב הראשון של החורף.
מלך הבדידות ומלכת היאוש נפגשו להשלים פערים.
אבל הגשם הפסיק לרדת, ולקח אותך ממני.
ויש פה כל כך הרבה אנשים שמחייכים אליי ומפחדים אותי.
ויש פה עשן שאמור ליצור אווירה ומחניק לי את הנשמה.
ויש פה אלכוהול שאמור לעשות אותי שמחה, וגורם לי להתקף חרדה.
ויש אותך נותן את החיבוק שלי למישהי אחרת, ולא מדבר אליי.
ויש לי את הלב שלך.
ממש
מושלם |
|
|
גם המפעל לאישור
סלוגנים נכנס
לקיצוצים ויפטר
50% מכלל עובדי
המפעל.
השאלה נשאלת אם
להשאיר את הראש
והחזה, או את
האגן והרגליים.
השניצל מאיים על
ההוא שמאשר את
הסלוגנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.