אני נופל מגגות רחוקים.
מתבונן על חלונות שחולפים
מולי, כוכבים שתקועים במקום
נדלקים באורות מסנוורים.
אדמה חרוכה. אבן ירושלמית.

אז אני פוגע בעמוד
שניצב על האדמה.
במוט שאחרים שכחו מזמן.
חיבקו את המתכת הקרה.

חלודה נוטופת, זמן נוזל
ענן אבק בחיוך מתנצל
ואני נפלתי מהגג
נזרקתי על עמוד בודד.

פרפרים יישאבו את כל חיי
ומקקים את כל הרוע
אני נשאב לתוך בלון
מחבק את המתכת הקרה.

מרזבים חלודים שעברו אסונות
מים מתוקים נוזלים מהחלונות
עיניים בוהות, מתרחקות ממגע
וירוס קטלני בוהה בשקיעה.

ובנתיים העמוד בודד,
מתעקם עם הרוחות
ובנוף אובד.
ידיים חמות בסיבובים מסוכנים
איסור עקיפה על מפרקים נשחקים.

ומבלון רחוק שנמצא
בהיכל אני עומדד ומשתאה
העמוד קיים, עומד איתן
לחבק את המתכת הקרה.