|
הימים כמו חודשים
הדקות זוחלות
ואני יושב בצד ומחכה
יושב עם הראש בין הרגליים
מחכה לזמן שיעבור
ולא יעצור
הדמעה זולגת על הפנים
העצובות
חושב על הימים הבאים
איך הם יהיו בעוד
כמה שנים
בחוץ יש את השמש
החמה
שבשבילי אני מרגיש אותה
כמו בעונה הכי קרה
הגשם שיש לי בלב
לא משווה לכאב שאני כואב
שממלא אני את האגם
העצבות שלי
שומר את השמחה
לדבר הטוב הבא
רק שעכשיו הוא לא בא |
|
|
הלוואי והייתה
עבודה שבה הייתה
יכול לקום בבוקר
ולראות שכבר
כמעט 2000 שנים
הבוס שלך צלוב
שתוכל ללבוש
בגדים לבנים בלי
שיחשבו שאתה
הומו
והכי חשוב.
שאפילו שיש לך
פרקינסון אתה
יכול להמשיך
לעבוד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.