אבא של בובי כבר ממש זקן, הוא בן 20. ואמא של בובי אומרת שזמנו
כבר עבר, וזה עניין של זמן עד שימות. בובי רק בין שנתיים,
כנראה שיספיק לחיות עם אביו בקושי 3 שנים. שזה נחשב די קצת.
בני שגר כמה בניינים ליד, כבר בן 12 וההורים שלו עדיין בחיים.
ההורים של בני עשו אותו כאשר אמו היתה בת 14.5 ואביו בן 16. זה
די מוגזם, וגם די מסוכן, כך אמרו להם אנשים. אבל אבא של בני
פחד שימות מוקדם ולא ישאיר אחריו שושלת. ככה זה ב"ינגו", הרבה
אנשים לא מצליחים לשמר את שם המשפחה שלהם.
אבא של בני, שכבר בן 28, מעל לממוצע, מנסה לשדך לבנו בני כל
מיני בחורות, כדי שיוכל גם הוא לעשות ילד. ואז יגיע אביו של
בני לתואר הנכסף, סבא. בנוסף הבן של בני יהיה נכד. אכן נדיר,
אין הרבה סבים ונכדים ב"ינגו". חברו הטוב ביותר של בני, חיים,
הוא נכד, וסבא שלו בן 34, והוא האדם הכי מבוגר ב"ינגו" בכל
הזמנים.
לילה אחד לפני השינה שאל בני את אמו: "איך זה אמא, שבימי הולדת
מברכים שתזכה לשנה הבאה, עד 28 שנה? וסבא של חיים כבר בן 34?"
אמא של בני חייכה וענתה: "הברכה הזו היא מסורת, לפני הרבה
שנים, אבות אבותינו חשבו שהגיל המקסימלי הוא 28, כי מושיקו
המשיח נפטר בגיל כזה. כנראה שהם טעו ואפשר להאריך ימים יותר
ממושיקו המשיח".
פעם, גם סיפרה לו אמו שיש מקום מחוץ ל"ינגו", רחוק מאוד משם,
שבו אנשים חיים בממוצע עד גיל 75, ובימי הולדת שם מברכים עד
120 שנה. אבל בני ידע שזו רק אגדה.
"מה? איזה שיעמום, מה אנשים עושים 75 שנה? בטח מחצית מהם
מתאבדים מרוב שיעמום", עשה עצמו בני מאמין באגדה של אימו רק
כדי לעשותה מאושרת.
ב"ינגו" יש שיעור התאבדות של אדם אחד לשנה. ככה זה ששיעור
התמותה הוא 21 שנה.
חיים, סבו של חיים (שנקרא על שמו) התראיין לתקשורת לא מזמן,
ולכשנשאל: "מה הסוד שלך?" הוא ענה: "אני פשוט לא יוצא מהבית,
זה הכי בריא".

כשהגיע בני לגיל 5, נשלח לבית ספר יסודי, כמו כולם, ללמוד קרוא
וכתוב. אחרי 3 שנים הוא סיים את לימודיו היסודיים והלך ללמוד
חשמל אצל ד"ר שמלה. בני רצה להיות כמו מארק, שרק בגיל 10 גילה
את החשמל, עוד לפני שסיים את 5 שנות האקדמיה שלו ונהפך לד"ר
מארק המפורסם. אביו של בני היה נגד לימודיו אצל ד"ר שמלה.
"מה יעזור לך ללמוד? אחרי שתסיים את הלימודים אתה תהיה בן 13,
ואם תרצה להמשיך להיות פרופסור תהיה כבר בן 13.5. אתה מבזבז
יותר מחצי חיים, ובפחות מחצי החיים שישארו לך אתה תהיה זקן מדי
בשביל לעשות משהו עם עצמך, ובשביל להמציא משהו כמו ד"ר מארק,
או בשביל לעשות ילד ולהביא לי נכד".
אמו של בני היתה נייטרלית. "צריך לתת לילד להחליט אם להמשיך
לאקדמיה או לאו, הוא כבר ילד גדול".
כן, בגיל 8, בני באמת כבר ילד גדול ובוגר. הוא התחיל ללמוד אצל
ד"ר שמלה שגדול ממנו ב-5 שנים וחצי. אבל כשהגיע בני לגיל 12,
כבר אחרי תואר שני, החליט שנמאס לו מלימודים ושהוא רוצה לראות
עולם.
לא מזמן הוא קרא ספר, המבוסס על סיפור אמיתי, שבו בחור בשם
מייקל מנסה להקיף את כל "ינגו", ב 7 שנים, על אופניים. מייקל
התחיל את מסעו בגיל 15, אבל מת בדרך מזקנה בגיל 21.
אמא של בני כבר היתה זקנה ולא רצתה שיעזוב את הבית. אביו פחד
שאם יצא לטייל, בני בחיים לא ימצא בחורה, וככה הוא בחיים לא
יהיה סבא. אבא של בני היה נכד, אבל רק לשנה אחת. הוא לא זוכר
איך סבתו נראתה, אבל הוא בטוח שזו היתה השנה הכי טובה בחייה.
בני לא ידע מה לעשות עם המשך חייו. מצד אחד רצה ללמוד ולהמציא
דברים חשובים שיתרמו לאנשים ב"ינגו". להיות כמו ד"ר מארק שגילה
את החשמל, או כמו ד"ר ברוקשטיין שהמציא את המכונית לפני
שנתיים. מצד שני רצה לראות כמה שיותר דברים בעולם, לפגוש אנשים
ממדינות שונות ב"ינגו", לראות נופים אחרים.

לילה אחד, חלם חלום מוזר. איך שהתעורר הוא כתב מכתב -
"אני כבר בן 12, נשארו לי לפחות עוד 9 שנים לחיות, אני מעריך.
ואם יהיה לי מזל כמו לחיים, סבא של חיים, אני אחיה עד גיל 34
ואולי אפילו אשבור את השיא שלו בכמה שעות או ימים.
דבר אחד אני לא יודע, וזה מה אני הולך לעשות בחיי ב-9 עד 22
השנים הבאות. אם אלמד, אולי אצליח למצוא תרופה ל"עקרב", ואעלה
את שיעור התמותה ל-21 ו-3 חודשים. אבל בטוח שאחרי כמה שנים
תצוץ מחלה חדשה שאולי תוריד את שיעור התמותה.
מצד שני, גם אם אצליח להקיף את כל "ינגו", אמנם אראה הרבה
נופים ואנשים אחרים, אבל אין לי כל כך מה לעשות עם כל הזכרונות
שישארו לי מכך.
גם אם אחיה עד גיל 75, כמו בעולם שאמא סיפרה לי עליו, אני אמות
בסוף. ובטוח שאתאבד לפני שאגיע לגיל 50, כי אני אשתעמם. מה כבר
אפשר לעשות ב-60 שנה נוספות? ללמוד את כל הקורסים שיש בלימודים
האקדמאיים... 4 פעמים?! להקיף את כל "ינגו"... 9 פעמים?!
כנראה שסבא של חיים צדק, אפשר פשוט לשבת בבית ולא לעשות כלום.
דבר אחד אני כן יודע, שהחיים כן ארוכים מידי, משעמם לי, אני
הולך לחפש עולם שבו חיים עד גיל 13 מקסימום. שם, אולי אוכל
למצות את עצמי עד תום ולא להשתעמם, ולא - פשוט לשבת בבית ולא
לעשות כלום. אני לא רואה את הבדל גדול בין לחיות 13 שנה ללחיות
21 שנה, ללחיות 75 שנה. אז זהו, להתראות. מקסימום תעשו עוד
ילד. אמנם זה מוגזם ואומרים שזה מסוכן לעשות ילדים בגיל 28 כי
אתם זקנים מדי, אבל כך גם אמרו לכם כשהייתם צעירים מדי.
להתראות, בנכם האוהב בן (החלטתי לקצר את שמי מבני לבן)"

החלום שחלם בני באותו הלילה אכן השפיע עליו. בני חלם שהוא פוגש
אדם עם שיער אפור וקמטים בפנים.
"מי אתה?" שאל בני.
"בנימין" ענה האיש.
"ובן כמה אתה?"
"78" השיב לו בינמין.
"שנים?!" התפלא בני.
"כן, בחור צעיר" השיב בנימין באדישות. בני הבין שזה איש מהעולם
שאמו סיפרה לו עליו.
"אז ככה נראים אחרי כל כך הרבה שנים... איכס". מלמל לעצמו בני
וכדי להיות בטוח שאל: " שנה זה 365 ימים, ויום זה 24 שעות,
ושעה זה 60 דקות, ודקה זה 60 שניות. ושניה זה הזמן שיקח לי
להגיד את השם שלי, בני?"
"אה, בני" אמר בנימין, "באמת לא הזכרת את שמך, ובהקשר לשאלתך,
כן זה אכן כך."
"ולא משעמם לך לחיות כל כך הרבה?"
"לא, למה? בן כמה אתה?" שאל בנימין.
"אני בן 12, ופה ב"ינגו" אנשים חיים בד"כ עד גיל 21 ויש כאלה
שאפילו לזה לא מגיעים, בגלל מחלות".
"וואו, איך אפשר לחיות כל כך קצת זמן, ממש מבאס", אמר וקימט
בנימין את פניו המקומטות, והוסיף: "ורגע, חשמל יש לכם?"
"כן"
"וטלפון?"
"בטח, אפילו לסבא של סבא של סבא שלי היה טלפון, כלור 60 שנה
כבר".
"ומכוניות?" התעניין בנימין בשלישית.
"זה די חדש פה, רק שנתיים. אבל אבא שלי אומר שעוד כמה שנים לכל
בנאדם תהיה אחת. וכמה שנים טובות אחרי זה, יהיו כבר מכוניות
שיסעו באוויר".
"מעניין" אמר בנימין בצחקוק קל. "אבל אתם צעירים כל כך, איך
הספקתם ללמוד ולפתח הכל?"
בני השיב: "יש אנשים שתוך 11 שנה מסיימים את הלימודים
האקדמאיים שלהם. וחוץ מזה, מי שהמציא את החשמל למד רק 3 שנים
של לימודים יסודיים לפני שהמציא את החשמל. הוא היה גאון".
"עושה רושם שכולם גאונים!" התפלא בנימין.
"תגיד, יש לכם סבים וסבתות?" התעניין בני.
"כן בטח, אני אפילו סבא רבא"
בני קימט את פניו למשמע הביטוי המוזר ואמר בחצי שאלה: "אז ככה
נראים אחרי 78 שנה, שיער אפור, יש קמטים על הפנים, גב מקופף".
"כן, ואני גם די חולה, יש לי סרטן".
"סרטן!? מה זה?!" התפלא בני.
"זאת מחלה, כנראה שסופי קרב, ואני די מפחד מהמוו..."
בנימין נעלם ובני התעורר מזיע.

בני שיפשף את עיניו וכתב את המכתב והשאירו בסלון. הוא הכין
מזוודה עם ציוד ליומיים, עלה על האופניים ונסע לכיוון הגשר
הגבוה. ממנו קפץ עם האופניים אל מותו ואל חיפושו של העולם בו
חיים עד גיל 13... מקסימום.