נעם כרמי / אור |
מאיר את התהומות העמוקים ביותר של נפשי
זורם בבארות לבי.
עינייך,
שוטפות את פניי במעגלים
קרירים וזכים
כמו הדים של טיפה הנוחתת בשלולית
כמו גלים המלחכים את החוף.
אתה מחמם את חיי בעדינות, בשקט
כמו קרני אור ראשונות אחרי הגשם
כמו קרן שמש ראשונה של בוקר.
כשאתה בא אלי בשלוותך ביופייך
באין ספור פנים וצורות
בזכותך, במבטיך, בשירים.
מלטף אותי בצמרמורת של מילים.
אוהב אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|