|
גשם
שוטף את העולם
שוטף אותי
מלטף את פניי.
מרווה.
קרן אור דקה
עדינה ומהססת
בוקעת מבין העננים
חצבים
יפים ובהירים, תלושים.
כל אחד נראה כאילו הוא יחיד בעולם
צנוע ונידף.
כל העמק לפניי פרוס:
שמיים חלקים ומסונוורים של בוקר
שורות של ברושים דקים וארוכים
דוקרים את קצות האופק.
ערפילים מלטפים של שחר
מונחים על הקרקע.
ריבועים צבעוניים של שדות
עדר צבאים דקים מדלגים
ובאופק הרים רכים תכולים. |
|
|
כשקשת הולכת
ברחוב כולם
אומרים לה "את
זאת מ'שן קשת
ענן', לא?". אבל
אותי אף-אחד לא
מזהה.
ענן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.