במגדל השן
בין הארץ ובין השמיים
לא יכלה הזהב
לא תיבש טיפת המים
רגלינו באויר
ידינו פרושות אל-על
נופל המן מן השמיים
כולו בידינו - שלא יאזל
וכשנרד כמתוך חובה אל פני האדמה
נאמוד את הנזק
נביט אל השממה
יפגשו ידי המשי בעפר ובקור
ובמהירות חסרת בושה
אל בועת חיינו נחזור
שם, בין הארץ ובין השמיים
שוכן לו מגדל השן
במלוא הדרו מאחז העיניים
שם לא תחסר בת הצחוק
ולא יחסרו ענבלים ופנינים
והשמש קורנת והאושר מתוק
והאנשים יפים וקורנים
ולבל נאבד צל אנושיות
נלמד להסתכל למטה
מעט יותר בטבעיות
נעריך את שלנו וניתן לאדמה
קצת מן, קצת מים
וחיוך נוסף יצמח ממנה
אולי מחר, אולי בעוד יומיים.