מסגרת תכלת יפהפיה, נחלדת, מבריקה בקרני השמש שלא מפסיקות
להציף. איך שהן אוהבות את הקיץ. ים. בתוך המסגרת זורם ים.
יפהפה. ים שלא מניח לעיניים, שמקציף הלוך ושוב, שמסקרן את הלב
ולא מניח. וחול.

ילדה. ילדונת.

"בואי". יד בוגרת מושטת. את סומכת עלי? תבחרי בי. בואי ואקח
אותך. קחי אותי את. קחי אותי לים. תלמדי אותי מחדש את היופי של
הים.

ילדונת מסתובבת. כל שערה שעל ראשה מסתובבת איתה. קרני השמש
זורמות, מנפצות חוקים אופטיים שפעם נכפו עליהן, מסתובבות יחד
איתה, יחד עם שערותיה. חיוך. שיני חלב.

פנים. פנים עם שיני חלב עטופות בחיוך. עיניים. במבט לעיניים
האלה נשכח העולם. נשכחים החיים. הכל רק יופי. אולי מתנו כולנו,
אולי הכל היה רק סיפור.
אני בגן עדן.

יד קטנטנה מושטת ליד בוגרת. "בואי".
כפכפים קטנות ירקרקות מרחפות על חול ים. חם. השמש לא מוותרת,
היא מלווה כל צעד, כל שן חלב שנחשפת, כל קצוות שיער שאוצרת בה
גרגירי חול תייריים. עיניים מצטמצמות. משאירות מקום נוסף
ללחיים, לחייך.

קר. חיוך. שתי שיני חלב שעוד לא ראינו נחשפות. קריר וכחלחל.
ורטוב. מים ודגים.
זה לא הים שראינו דרך המסגרת, המקציף. זה ים שקוף של כחלחל
וירקרק ושל דגים קטנים מתרוצצים.

והים עושה את שנועד לעשות. הוא רחק וקרב, הוא מקציף ושוקט.
דוחק בשוברי גל לפנות מקום לגליו, דוחק בחול הים שישופע בזווית
נוחה יותר. והים הכחלחל ירקרק לוקח את ששייך לו.

הים הכחלחל ירקרק לוקח שקית ניילון עזובה, לוקח צדפים בשברים
שברים. לוקח חוט ניילון ביש מזל שתכנן בכלל להגיע לאלג'יריה,
אך פספס את הזרם הנכון.

לוקח שיני חלב מחייכות. ולא מסביר.