כשהיא נרדמת
אני נשאר להרהר
האם התבגרנו מהר מדי
או טרם התבגרנו כלל
בהיעדר תשובה
אני מחבק אותה ונרדם
למדני אלוקיי
להתמכר כל בוקר מחדש תחת השמש
לעשן סיגריות, לחיוך של נערה ולחופי הכרך
כי ספורים ימי התום
העיר הגדולה אינה אלא
שלולית המפזרת
טיפות של תום ושל שחיתות
אל הכמהים לאהבה
הפוחדים להתאהב
ילדים חסרי אונים
קופצים בשלוליות
ברחובות חשמל מנוכרים
צל לגורדי שחקים וחלומות נעורים
בלילות בלי שינה
אני רושם את שמה שוב ושוב
על קלף נייר נצחי
שבוי באמונה שאם אגיע לשלמות
עד אור הבוקר
היא תהיה שלי לנצח
בתקופה האחרונה הפסקתי לכתוב בצורה מסודרת. אני משרבט את כל
המחשבות שעולות ומקווה לטוב | 