אדם קדם / ידידתי נדירת הנפש |
פגשתיה אמש
מונחת במרחבים
והם ירוקים
וגווני פסטל
עוטפים את בבואתה
הממוסגרת
במקום בו האדם
משחיר מעשיו
ועוטה בגדים
לבנים
מצמצם ומרחיב
את הנפש בכימיקלים
הלם חשמל בכפיתה
למיטה
שם הייתה
תריסר שנים חלפו מאז
שראיתיה לאחרונה
הזמן לא חמל חלומותיה
הם ימתינו ליום מותה
פעם הייתי בא אליה
הייתה מפסלת בחומר
בוראת גוף ונותנת בו פנים
היינו בשקט מחכים
שאלוהים יבוא
יפיח בהם
חיים
מעשי ידי נפשה
מעלים אבק
פסלים שאהב אלוהים
נותרו נטושים מאובקים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|