חם מזג. גם בחורף.
במחסן- פינת סתרים, מקום של שלווה ויללה מצמררת, קן אוהבים
ופינת מדנים. קרשים מקיפים פינות עבשות בין עכבישים הטווים את
ביתם ומרחיבים בעת הצורך. זבובים לכודים,ריחות של יושן. ובין
כל אלו- חיים שלמים, אינטריגות של נמרים קטנים קורמות עור
וגידים בכל יום מזדמן.
חתול- מנהיג- ללא עוררין, מתהלך כשזנבו מונף, מסמן לחבורתו
כוון ודרך- לוטף או מצליף בעת הצורך. מכרבל או מתמתח, לאיום או
הגנה. יודע את ערכו. שפמו מצוחצח, פרוותו בוהקת משיירי מזון רב
ערך שמצא בפח הצמוד ואשר ניתלו בשפמו בזהירות.
ראש לנמרים. יודע זאת כל חתול בסביבה. הליכתו גאווה- נינוחה
וקורנת, מניח כף רגלו בעדנה ואצילות- כף אחר כף. משלב קפיצות
ראווה ממדף למדף. פורץ רשת קורים מדי פעם, בלי נקיפת מצפון
אחת. מטפס בעוז על חפצי בעלים אלמונים- לא חס על ערכם שאולי לא
יסולא בפז. לפרקים, מצליח לכבוש את מיזגו - כורך זנבו סביב
זנבות חבריו בחיבה, עת הם צוהלים יחדיו באפלולית המשותפת.
חבורתו- בעיניים חתוליות נוצצות- בוחנת צעדיו,ממתינה להוראות
כניסה למרחב של המלך. כרוכים הם אחריו- לא רק בזנבותיהם אלא גם
בליבם הכנוע ונשמתם. מחכים למוצא פיו ותנועתו הגמישה שתורה להם
"אחרי". ובחבורה- עין לעין בוחנת- מי יקרב לחתול, מי ירחק, מי
יוכל לשלב זנבו- או תוכל- בחן- לשבות לב ולזכות בכמה פירורים
משפמו המורם מעם. מי יזכה לנחת ציפורן נשלפת עת לא שמר מרחק
הגון, או לטיפת כף חמה ורכה. מי לשבט, מי לחסד- מי יחשב רצוי
ומוערך ומי ידחק לפינת עכבישים מרושתת, מתאווה להשתייך אך לא
מתמלא רצונו. אולי עיין שאינה עוד- או זיקנה מופלגת שניחתה
עליו, מונעת קירבה יתרה. מי שכבר מילאה תפקידה בגלגול הזה-
ואינה קורנת עוד בעיניו החתוליות- מצפה לגלגול הבא בכליון
עיניים. מן הידועות הוא כי לחתול יש תשע נשמות- ומי יודע
באיזו מהן הוא מצוי כעת, בהדרת מראהו המסוקס.
כך- בליל אחד של חורף ישובה לה החבורה, מדושנת אוכל זבל, בוהה
בקור הנטווה לנגד עיניה, צופה לבאות- קשובה לכל רחש ומוצא פי
חתול, לעת חשיכה.
פתע- אור מסמא עיניים ובעקבותיו- רעם מכה באויר. נפוצים לכל
עבר- מחפשים מחסה ראוי- אולי פיסת פח, שארית כסא נטוש עול
ימים, אולי רבע שולחן שקרס. רגליים בין רגלי חפצים- בליל
אוזניים דוויות וכרויות, זנבות מקופלים בצבעי שחור לבן ואדמה,
גוף מתרוצץ חסר מנוחה.
חתול- משקיף ממסתורו אל מפתח המחסן, צופה לפני המחנה.
בעוד נסתרים הם- מטח רעשים בגג פח שהיה לוהט וקפא למוות בליל
של חורף. ראשים נזקרים אל על, מבט שואל מבוהל בעין ירוקה. מוצא
פי חתול- ציפיה גדולה לו.
המטח זולג - מואר בפנס הרחוב- באלפי נורות נוצצות מבריקות
הנכבות אל הקרקע במפץ-אל שלוליות שפורשות עצמן לקבל חברותיהן
שנשלחו להפרותן.
מציץ חתול לעברן- שוגה באשליות גבורה- רואה מולו אימת
חלומותיו- מזוגזגת ומנוקדת- פוערת פה אדום מאיים-
קומר גבו- שפמו נסתר- ובאחוריו ערימת חתולים מייללים ללא לאות.
סמורי פרווה, מחכים לישועה שתבוא ממנהיגם הבלתי מעורער- זה
העומד בפרץ מול אימת העולם הבלתי מובן, המשמיע קולות נפץ
ושטפון חוזרים ונשנים בתוך תפאורת תזמורת אורות מרצדת.
מחשבה חוצה את מוחו הרטוב- איך יסוב לאחור ללא מורא- כשליבו
נמס - כיצד תראה פרוותו הלחה בעיני מוקיריו ומוקירותיו
המעריצים וכיצד יכווץ אישוניו המורחבים מיראה למידת הרגיל- שמא
תאויים מנהיגותו הגאה.
הליכה אחורית שסיגל לו מקדמת דנא- באה לעזרו גם בפעם זו. שומר
את זנבו אל על- ומאפשר לעצמו עוד שניות של הרגעה עצמית עד יסוב
אל עדת מונהגיו המצפים למוצא פיו הורוד.
התמהמהות ברוכה היא זו. אור ליל ירח מתפשט באויר, השלוליות
השכנות למחסן מטמיעות כבר חברותיהן הנוקדות אותן, והרעמים
מתגלגלים להם למקום אחר. סב אליהם בתנועה חרישית- פוסק בהליכתו
שיגרה מצונפת- מוריד את עיניהם התלויות, אחת אחת, חזרה אל מקום
של שקט לילי. קופלים זנבם הם- מקבלים את דין התנועה- לשיבה אל
מרבץ משותף על שמיכה שהוזנחה עבורם. פוסעים חרש במעגל רך,
תופסים פינה ראויה בין פרוות עוטפות- כרבולם מוכר ואהוב להם.
דממה משתלטת על הליל. ערימת חתולים דוממים עוטפים זנב אדמוני-
נמים חזרה - שנת חורף חמימה.
זוכר בערגה ימים אחרים- בם בילה לילותיו בחיקה הנעים של
גבירתו. סריג עטף את כתפיה הצמוקות- ופרוות חתול היתה לה מקור
נוסף של חום על ברכיה. נדקר בעצמות פריכות, חש את רגליה מנסות
לאחוז בקרקע, עת ישבה בכסא ששירת אותה מימים ימימה. מזה זמן,
עורה הולך ונעשה דק- ושכבות הריפוד המפרידות בין עצמותיה
לפרוותו הדשנה- הולכות ומתכלות. נזכר איך היה מביט בעיניה
התכולות מלאות הרוך ורואה בהן חתולים קטנים מרצדים בתוך אגם
בוהק.
אחד מיני רבים היה אז- עוד לא קשרו לו כתרים של מלכות. עוד
פרווה מצייצת, נעימה למגע יד ומתהלכת לה בין רגלי כסאות ואדם.
לעיתים אדם רם ונישא, לעיתים אדם קטן ומצייץ אף הוא, לעיתים
אדם עם שקעים ובליטות להתיישב בהם ולעיתים...
והוא- חייו התנהלו להם על מי מנוחות- בין קערית חלב קטנטנה
מלווה בשאריות בצקיות רכות, לקרן שמש לוטפת בשעת המנוחה הקבועה
שאחריה. קערית החלב- ההולכת ומתרחבת, הכילה כל טובים שונים
ומגוונים, בזמן שהוא האריך את שפמו, חידד ציפורניו והחל לטפח
קשרים חברתיים חתוליים ענפים.
גבירתו- ליוותה אותו במבט ומגע עת צימח עצמו לתפארת. למרות
זאת, מדי קערת חלב רחומה, שת ליבו לעובדה שבטנו משמיעה קולות
רעב ההולכים ומתחזקים. כנראה לא אכל בזמן הראוי. שם לב גם לכך
שפרורים נפלאים מושארים עבורו בכמויות גדלות על משטח השיש
החיוור- לשם קפץ מדי פעם ברגל ארוכה והשלים את חוסריו בתאווה
בלתי מרוסנת. פרוותו הפכה מבהיקה ודשנה, גופו התעגל ומידותיו
התארכו. מצא עצמו חזק מכולם ושליט שלא מרצונו. נעשה כבד ובוהק
על ברכיה המקובעות לכורסא וידה החשה פרוותו כבר כמעט שלא משה
לאורך גבו המונח ברישול אצילי. זע מדי פעם עת צצה עצם אנושית
מבעד לעורה ונוקרת בבשרו. חומה קורן אליו וחומו קורן אליה.
יום נעים אחד בין אור חזק לחשרת עננים- לא מצא עוד מזון על
השיש הבוהק. לא מצא גם רגליים לדור עליהן ולהחליף עמן חום. לא
חש רוך מלטף לאורכו.
לא רק זאת, אלא, יד חסונה אחזה בו בין אוזניו- בעורפו הרך-
והשליכה אותו אל רצפה קרה במקום לא מוכר, שורץ חפצים- רגלי
כסאות לא נושבים, גיבוב ושממה.
חבורתו הסקרנית היתה שם אף היא, נקבצת בעיגול סביב- מחכה
להתרחקות תוך טפיפת עקבי אנוש ובוחנת נחיתתו על ארבע רגליו הוא
בעין מלוכסנת. הוא- מוכה תדהמה שהציפה את ירוקת עיניו- הרים
זנבו לעבר השמיים המציצים מחרכי הגג- וקיבל עליו את המלכות ללא
אומר. שומר רגשותיו לעצמו- למוד נשמות וגלגולי עבר, ישב מוכתם
בגווניו הבוהקים, מחכה לעת ערב. ישב בודק ותוהה - אולי ישתנה
גזר דינו- והכל ישוב לקדמותו...
עבר חושך ועוד חושך - מלכותו התקשטה בצבעים וקולות של יומיום-
והוא-
עוד ממתין עם רדת החשיכה להתפוגגותה- בדריכות וציפיה למנוחה
ונחלה עם רגל.
|
