|
את צוחקת
כאור שבשמיים
כזריחה חמה
ועיניך מביטות בי
הן אינן מבקשות דבר
רק קוראות לי
זנחתי את דרכי
ונשארתי לצידי
ואת מחממת
את ליבי
את מבינה אותי
יותר ממה שאוכל לדמיין.
סופה סוערת
גשם זלעפות
את השלג.
והשלג מלטף אותי
והוא עדין כל כך
מתוק למגע
וחם
ואת.
שכחתי לרגע
בין מציאות אליך
בין מציאות לחלום
והנה ביתי
צחור
והאש בתוכו מלטפת
הכמיהה לטוב
בעוד אני שרוי בו
מציפה אותי
כאילו בפעם הראשונה. |
|
|
אף פעם אל תבטחו
בכבשים
אחד שנכווה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.