מהרגע שעזבנו את הבית,
לא הפסקתי להביט אחור.
כשאמרת לי נמשיך הלאה,
הסכמתי, אבל נתקעתי מאחור.
לפני עשרים שנה הכל היה שונה.
אז הציפו אותי מים,
עכשיו מציפים אותי געגועים.
אני הולכת אחרייך,
אבל חושבת רחוק.
אתה מסתיר לי את הנוף בכוונה,
ואני חושבת שאתה מתוק.
זה בהחלט היה אחרת פעם.
אז לא הכרתי כלום,
עכשיו צעדיי הם צעדייך.
שביל שלנו, שביל אחד,
מנסה להתפצל, אבל פוחדת.
אתה מושך אותי, לא תתן לי ללכת,
ואני, מה אני? עמוק קוברת.
הכל השתנה מבלי שאבין.
אז הייתי אדון לעצמי,
עכשיו אני רק עלה קטן.
אט אט אני מתחזקת,
אוספת את כל החלקים.
אי אפשר לחיות אחרת,
עומדת על משמר החופים.
מסובבת שוב את הגלגל כמו פעם.
אז היה לי טוב מאוד,
עכשיו יהיה לי טוב יותר. |