התרחקה האוניה.
גלים חבקו את עצבותי
ומגעם קר, ערפילי
כנשיקת הסערה.
התרחקה. לא עוד תשוב,
לא תשכך את בדידותי,
ורק העצב הלילי
יחלוק עמי שעה מרה.

התרחקה. כך גם אני
מכל חופיי שוב התרחקתי
נישאת ברוח השקופה,
הטהורה מכל אשמה.
אין זה הים. אין זו אני.
לא המילים אותן הדחקתי,
ואף הזמן- אין בו תרופה
למעמקיה של דממה.

חושך ישטוף חופי מילים.
זיכרון עבר- מדוע שבת?
צמא כילד למגע
בשקט מתלפף הזמן.
סלח לי, הרי אינני עוד
אותה ילדה אשר אהבת.
האוניה התרחקה.
החול נותר לי למשען.