אז חודש חדש התחיל,
ואומרים שהתחלות חדשות זה טוב.
אבל מי מקשיב למה שאומרים?
ספטמבר נגמר, אוקטובר בפתח,
זה לא נראה כאילו משהו עומד להשתפר.
הכל עדיין צבוע בגווני אפור,
ומרגע לרגע הצבעים מקבלים גוון כהה יותר,
קודר יותר, אפל יותר.
חור שחור שלא ניתן לצאת ממנו.

אני צריכה שינוי.
זה אירוני.
אני לא טיפוס של שינויים,
אני שונאת שינויים.
שונאת להתרגל לדברים חדשים.
אבל מצד שני
אני משתעממת מהר,
לא יכולה להישאר במקום,
צריכה גיוון.
והכל כל כך אפור...

הכל כבר מאוס
ולא רואים את הסוף.
רגע טוב
רגע לא
הרוב לא, מעט טוב
צריך לחפור מתחת לאדמה בשביל למצוא,
ולפעמים פשוט אין כוחות,
לרוב יש מחסור בהם.

עייפות כרונית
ומלנכוליה קבועה,
מרגישה קבורה עמוק באדמה.
לא נושמת,
פשוט לא מצליחה.
לא מדוכאת,
רק עצובה.

השמש בשקיעה תמידית,
הירח לא טורח להאיר
והכוכבים לא מפיחים תקוות.
הכל מסביב חסר טעם ומשמעות,
כאילו איבד את החיות,
את הצבעים, את האוויר,
את עצמו...
או שזאת רק אני...


אני רק רוצה שיהיה לי טוב, זאת בקשה מוגזמת?!