הורדנו בגדים, והתקלפו מסיכות של שנים
שמיכה על זיעה, ואנחנו מנגנים
את השיר שלנו, נשימות ללא מילים
בכזה מין רגע נוצר אלוהים
יוצרים לנו מציאות ושוכבים על עננים
האור מסנוור, אנחנו כה חזקים

את מוציאה את המטורף שבי
והוא הולך לטייל
תכירי אותי שנשארתי
בואי ונשב על הנדנדות
בואי ונהיה ילדים עוד פעם
אנחנו יכולים הכל
כל הפעמים הראשונות

טיטן הברזל מטיל אימים על כוחות הרשע
לפחות עד הפרק הבא
בשדה פרחים טיפה של דם בולטת
וזו פשוט לא סיבה

תראי איך אני הופך את הגיהנום לבית
ולו בכדי שיהיה לך נוח
שבי ואחבוש את פצעייך
ובחלקתך אמצא לי מנוח
מנוחת עוללים לאיש הדלעת
שפשוט נגמר לו הכוח

הדמעות שלך הן אלכוהול טהור
על הפצעים הפתוחים של המוות וקור
מה נותר חוץ מלהבטיח לא לשכוח לזכור?
רד מעמוד החשמל, אתה לא ציפור

אחרי חיבוק של עינוגי זמן וכמיהה
האור שלך דובק בי, ואני מתהווה
אם אצא עכשיו החוצה
אכה את העולם בסנוורים
עשן סמיך בארובה
מישהו שורף ייסורים

קל לי כשבא לי
ומה לי כשרע לי?
ככה זה לפעום
במקצב סנטימנטלי
העיניים שלך... ואז אני שוכח
אוקיינוס שפע מקסימלי

מסתכלים עלינו ומחייכים
אני כבר לא צריך להסתכל
בכדי לחייך