יש לי חלום שבו אתה מופיע
עם זקן ארוך ועיניים עצובות
אל מול דמותך כולנו עומדים שותקים,
נפעמים,
לא מצליחים להבין את כל הרגשות שמתחוללים בפנים.
וכמו מן תקווה תביא בשובך
אחרי כל אותם השנים שדעכה מאז לכתך.

והכל יהיה כמו אופוריה -
האנשים ילבשו כולם לבן
כמו אותם המלאכים שליוו אותך כל אותו הזמן,
והשמיים הכחולים יביאו עימם אור חיים
וינחמו אותך על כל אותם ימים שנראו כנצח נצחים,
והילדה הקטנה שכבר אישה בוגרת
תחבק אותך בדמעות שהכירה אחרת,
והאישה שלצידך תמיד עמדה
עדיין תתקשה להאמין למראית עינה.
כל המדינה אותה שירתת באהבה,
תביט בך כלא מאמינה.

אך החלום נראה רחוק מתמיד,
מסתבר שלכל אדם מחיר
ועדיין לא קם האחד שהעז
לשלם את הסביר.
וכבר לפני שנים יכולת להיות כאן עימנו
אך מסתבר שהאחרים מעדיפים מחבלים שיחיו כאן בינינו,
ואפילו אם זה בין הסורגים,
הרי שכלל, כלל לא מגיע להם להיות בין החיים.

ואילו אתה ששירתת את ארצך באמונה,
היא, הזונה, הפנתה לך גבה.
ולכשתבין היא מה עוללה,
תכיר סופסוף ברגשות האשמה.
אך היא לעולם לא תודה בטעות
איך מעצמה כמותה פספסה את ההזדמנות.

וכשילדי יחזור מן הצבא
ויספר על שרוצה לתת חייו למען המדינה,
אספר לו על ההוא שלא שב מהמלחמה
בגלל כמה אידיוטים שניהלו את הממשלה.

כי לשובך תהיה המשמעות,
ואני לא מדברת על משמעות של חיים
כי אם זאת של כל הסובבים.
כי רק אתה בשובך אלינו
תגרום לאהבת חינם לפרוח בינינו,
לתקווה, לשוב ולפעום עם כל נשימה בגופנו.

וכשאתה רון, תזכה למנוחת עולמים,
השמיים יבכו ימים וימים.
על כל אותם הימים שסבלת בשטח אוייבנו,
על כל אותם השנים שהיית כ"כ רחוק מאיתנו.