ארבל הכרמלי / צמאים |
קודחים מתשוקתנו
וזה/זו שלידנו -
לא ערים לצימאוננו,
ובנו כארס תחלחל אהבתנו
האסורה בעיניי מקפחינו.
נתייפח בלאט בהיותנו לבד
אך מתוך הבכי כמיהתנו תצמח
עד יהיו גופותינו חבוקים
ולא נצטרך עוד לתחנונים.
©
10/11/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|