ואולי גורלי
לשבת איתו בלילה בפארק הירקון לבד
להסתכל על המים
לשמוע את חריקת הדלת,
לנשום
את אוויר הפינות החשוכות
של תל אביב

לטייל עם ילדה שעוד תאהב אותי בסוף
לשמוע סיפורים ולראות נדנדות
לשנות קצת את
צליל החיוך,
וללמוד להגיד מילות פגישה ופרידה

מה גורלי?
הלהגיד לו לנצח ולחייך כמו ילדה קטנה
ילידת הארץ
של האושר?
האם להיות זרוקה בתוך חופש משחרר של
יום קר מלא שמש עם כלבים רצים בחוץ

ומים לא נקיים במיוחד אבל מוכרים
וכאילו מוכרים עד כאב... האין זה שקר?

והאם אלוהים שלי מסוגל לשקר?



אין הרבה מה להגיד, שיר-הגיג , לשיפוטכם..