אתמול שכבנו על הגב,
הסתכלנו על הכוכבים,
שמנו היה שם,
כאילו אנחנו מאוחדים לנצח,
ושוב חזרת:
"את הרעה!"
"את נפרדת , תתמודי"
כל מה שרציתי זה לסיים את הכל.

כל כך כאב לי,
כל כך שרף לי,
רציתי לברוח,
אז קמתי והלכתי,
"בכיתי מספיק" אמרת,
"נפרדת לחינם" אתה לא מפסיק להגיד,
פעם באמת הסתכלת מהצד, ניסית?

לא באמת הקשבת,
מאמין רק לעצמך,
האמת רק שלך,
פעם חשבתי ככה,
"אני אוהב אותך!" היו רק סתם מילים,
לא באמת התכוונת,
"חשבתי על חתונה" , באמת התכוונת?
אז למה העדפת אותה עליי.
ידעת שקשה לי והמשכת...

למה לא יכולת להבין שכואב לי שקשה לי,
למה לא תמכת האדם האהוב עליי ביותר,
רציתי אותך, איתי, לנצח.

אמרתי לך "אנחנו נשאר לנצח"
ראיתי אותנו חיים ביחד.
למה ניפצת לי את החלום?

"ניפגש, נתראה,
לא אוהב אינו טועה,
כמו אל ים נזרום נזרום נבקש עד שנגיע
וניגע אל החלום..."