רוצה שקט,
צא ממני כבר,
דיבוק קשה,
אובססיה,
אהבה...

אז ככה קוראים לזה היום,
אהבה,
או אולי כאב,
המילה יותר מתאימה.

האהבה הזאת שלא הורגת אותך היא רק מחשלת אותך,
לפעמים יותר מדי,
הרגש דועך ונשאר בזכותך,
מדהים כמה שאת כואבת,
כמה את חמה,
רגש שיש בו כל כך הרבה ניגודים,
זקוקים לו כמו מים לשתייה,
ודוחים אותו כמו רעל.

אהבה,
זה כבר לא אפילו לא חיבה,
קשה לא איתך,
כבר לא בלעדיך על זה התגברתי,
אתה בטח איתה עכשיו,
היא מתאימה לך [?]

באמת שלא,
אתה כל כך לא אתה איתה,
אני יודעת כי אני מכירה כל צעד,
כל תנועה,
אני יכולה להסתכל לך בעיניים ולראות את הנשמה שלך.

אני באמת יכולה להגיד שהעיניים שלך
הן החלון לנשמה.

עליי אתה לא יכול לעבוד,
אתה לא יכול להגיד לי שאתה מאושר,
אני רואה שאתה לא,
ולא משנה מה אתה תגיד!

האהבה הארורה הזאת,
כנראה מסנוורת אותך!

אתה אוהב אותה,
אותה המילה הזאת מהדהדת בי,
היא היא היא,
למה היא [?]

אהבת אותה תמיד נכון,
אתה אוהב אותה כמו שלא אהבת אותי מעולם,
אתה מוותר על הכל למענה,
בשבילי לא היית עושה דברים כאלה.

צא כבר צא!
טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי!

אני מאושרת עכשיו, באמת שכן,
אני מקווה בשבילך את כל האושר שבעולם,
באמת, וגם אם זה יכאב לי,
אכפת לי ממך,
אולי בגלל זה אני כל כך דואגת,
אני יודעת שיהיה לך קשה,
שתישבר,
אתה זקוק לעמוד חזק,
אני הייתי העמוד החזק שלך,
אני יודעת את זה אפילו בלי שאמרת לי את זה אף פעם.

הרגשתי את זה,
ידעתי את זה,
אני יודעת מה אתה חושב מה אתה מרגיש.
לפעמים זה כל כך מפחיד,
שאני מכירה אותך כל כך טוב.

לא אוהבת אותך יותר,
ספק כאב ספק קנאה