"אני אוהבת אותו, מה את לא מבינה" היא אומרת.
כל הזמן היא אומרת.
מאז שהיא איתו אין לה כלום חוץ ממנו, ראש ריק, רק הוא,
כמו הסם שלה.

מנסה להחזיק אותו כל כך קרוב, והוא מתנדנד, בין אחת לאחת והיא
עיוורת מאהבה.

גילי.
אוי, גילי שלי, כמה אהבתי אותה עד לפני חצי שנה כשפגשה את
עידו,
ועידו, אוי זאת כבר סצינה אחרת.
גילי ועידו הזוג המושלם.
עד שהכל התפוצץ, יצאנו אני, גילי ושרון לאילת, נו מה זה חופש,
היה כיף כל כך כיף.
גילי לא ידעה שעידו שם, אבל עידו ידע שגילי שם. ואז יום
אחד הכרתי את רמי, ואתם יודעים אילת - הסתובבנו בטיילת ופתאום
את מי אני רואה? את עידו, הוא התחרמן עם מישהי אחרת.
התקרבתי יותר ויותר וככל שהתקרבתי ככה ראיתי יותר בברור זה
עידו עם מישהי אחרת.
כל האשליה שלי התפוצצה הזוג המושלם כבר לא היה מושלם.

ואני מצלצלת לגילי בוכה כאילו בגדו בי ואומרת לה לבוא לדוכן
השלישי מימין. היא מיד מגיעה ורואה את עידו,הנשימה נעתקת
והגוף כואב, היא מתמוטטת,וצורחת עידווווווווווווו!

עידו הסתובב ורץ אלינו ערום למחצה, לא מבין מה קורה סביבו.
אני כבר לא הייתי עם רמי, רק החזקתי את גילי כל כך חזק רק שלא
תתמוטט.

מאז, עידו רודף אחריה, יום יום ושעה שעה,
לפעמים גילי עונה לפעמים היא מנתקת.
לפעמים אני עונה לו וצורחת עליו.
אבל תמיד בסוף היא חוזרת אליו, מצלצלת אליו ומתחננת אליו,
איך הגלגל מתהפך פתאום.
איך בתוך כל הרע היא מוצאת בו את הטוב.

כנראה שהאהבה הזאת באמת עיוורת.
כנראה שהאהבה בדומה לסמים, עד שאתה לא נגמל אתה לא יכול
להפסיק,
למרות שלפעמים אתה מנסה להרחיק זה לא הולך.