גלי הים קוראים לי ומברכים פני לשלום,
חול הים מלטף את רגליי הפוסעות בו בתום.
הרוח נושקת על גופי ושורקת באוזני מנגינות,
השמש מאירה בי חיוכה ומחממת את לבי בקרניה היוקדות.
מה נפלאה היא אהבתו
ניתנת לכל ואינה מתפארת.
עוצמתו מתאדרת על הרי המדבר
וצניעותו משתקפת בזרם הנחל הרוגע
ציחקוקו נשמע באבן המתגלגלת
וטירופו בקול רעם ומערבולת סערותיו.
פריחות, זריחות, אוקיינוס ואדמה, יופי טהור, התחדשות, התפתחות
והתחלה.
עצים, מים, הרים, עב וטיפה, מאכל יד, מקור חיים, מראה נוי, וצל
למנוחה.
מפעם לפעם יוכיח להם מחדש שהם כפופים לו ומוגבלים על ידיו.
נצחונותיו ברורים ומותירים אותם כה קטנים לרגליו.
כוחו גלום במחזוריות עוונותיו - שתמיד מוכן הוא לסלוח ולרפא את
מה שכאב.
אין לב הגדול משלו
ואין דבר היעמוד מנגדו.
גם כשאלך, אשמח ביודעי שהוא יהיה כאן תמיד
אפר גופי מתערבב באדמתו
ורוחי שלמה תידום בנצחיותו.
מרץ, 2006 |
