כנפיך אחרו לצמח,
כך אמרת לעצמך כשהחלו לעוף,
ומי צריך כנפיים
כשאפשר לחפור מחילות בחול
כשניתן לצלול עמוק במים

לעיתים היית נישאת על גבי
חברים מזדמנים
הם היו מראים לך שמים ושמש
והיו מספרים לך
איך רוכבים
על זרמי אויר חמים

ובזמן אחר את זוכרת,
חשת גם את באותם ניצנים
בליטות קטנות מעל השכמות
ויכולת להריח
נוצות, ואויר פסגות
ולשלשת בקן על העץ

ושנים אחר כך,
כשכנפיך מאנו מלהופיע
הבנת שאויר המחילות
וקרירותם של המים
השאירו בך חותם
של טחב וחושך
וקור

אז אספת לך
נוצות נפולות מן הארץ
ושרף
ועשית לך מוטת כנף
לתפארת

ושמעת על אותו איקרוס
שקרב מדי אל השמש
אך ידעת
שמותו לא בא
מחומה הלוהט
אלא בצינתו של הים
בו טבע האומלל,
הבודד

נסקי,
בת-כנף
למדי עצמך
טיבם של שמש,
ורוח ואור
דאי,
ללא פחד