|
The train had stopped
And I thought
It would go forever...
Demanding,
I walk into the conductor's rancho.
He is an Arab
And I am not scared
When he says
'There is nowhere to go from here'.
Naked and unashamed
I stand
In front of his old television set
Staring at its baffled sonic space
Still,
I cover my breasts.
I turn to the right.
The horizon and its sea
Stares at me
Through the wooden frame
Of his window.
I never imagined I could feel
So free
In what I know is
An occupied territory.
I turn to the left
And I am outside.
All I can see is
A clutter of clotheslines
Pegging down the
Wet and heavy laundry.
I watch them stick out of
The crumbling grey
Of the buildings above
Suddenly
I know
That somewhere here-
If I wanted-
I could find a place |
|
מה שטוב
בירושלים, שזה
ליד בית שמש.
יעקב פופק
מתגעגע למחוזות
ילדותו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.