בעפולה עילית שבצפון המדינה, גרים מוני וטורי ברחוב הגלים,
הרצל הבן מתכונן לבחינה והילה אחותו צופה בנמלים.
התוכי דוד מדבר לפעמים, מנפנף בכנפיו ושורק מנגינה,
יום של אביב בהיר וחמים, חמניות צהובות פורחות בגינה.

מוני, האב, מהנדס של ביוב ואיש תחזוקה של מכון הסיבים,
הוא נולד בלבנון כילד עצוב, הוריו נפטרו כמו כל שאר הקרובים.
אחזקת סיבים הוא למד עצמאית, וכאוטודידקט הוא כלל לא היסס,
כשסיים לימודי הנדסה אזרחית, את דוד התוכי קנה בכפר הס.

הוא עובד בתחנת הכוח ביער, מתחזק את כל מערכות הגרעין,
את תעלות הביוב תכנן עוד כנער על מפית של נייר מוכתמת בנזין.
הבוס מרוצה, אך מוני יודע שהיער מסתיר סוד אפל ונורא,
פעם מצא על הארץ צפרדע שהפכה תוך כמה דקות לפרה.

טורי, האם, גדלה כנוצרייה, בדרום מערב האוקיינוס השקט,
אביה התאלמן מאשתו השנייה ונשא לאישה את אימה בפוקט.
הוא היה הנציג היחיד של אובאה באספה הלאומית הגדולה של צרפת,
כשנאם שם הדגיש שלא הגודל קובע, וגם לא מספר המלים במשפט.

את רוב שעות הפנאי הוא בילה עם הבת, שאהבה לטוס ולאכול אגסים,
כשהייתה בת עשרים עזבה באחת ללמוד פרוקטולוגיה וריקוע תריסים.
היא הגיעה לארץ תוך כדי לימודיה, התגיירה במקום ולמוני נישאה,
מהנדס הביוב התאהב בתריסיה והיא בסיביו את השקט מצאה.

טורי עובדת בבית החולים, רופאה מנתחת בכירה למדי,
שונאת לטפל במקרים הקלים אך אוהבת לטוס לחופשות בדובאי.
משגרת משם מכתבי געגוע לדוד, למוני ולשני ילדיה,
היא חזרה לא מזמן מחופשה בת שבוע והביאה להרצל שעון וצפרדע.

יום הבחירות היה חם במיוחד, ומוני את הרצל העיר בליטוף,
הוא הגיש לו מיץ פטל בספל אחד, גדול למדי ארוך ושקוף.
הרצל רצה את דוד להאכיל, אך הוא לא הזיז את ראשו השמוט,
התוכי של מוני הרעיד והכחיל, וטורי אמרה שבקרוב הוא ימות.

הרצל אוהב מאוד קיצורים, בכל יום מקצר חמניות ומצלם,
הוא מדביק את תמונת הפרחים הגזורים לקצה הגבעול וממהר להעלם.
מפצח גרעין בכניסה לגינה, כשמאשה פרידמן פונה לאימו,
מתחננת שרק תחנך כבר את בנה, החוזה שיביא ישועה לעמו.

מאשה יושבת על מרפסת ביתה, מחזיקה מצלמה, משקיפה לחצר,
ממצחה קווצת שערות מסיטה, עוצמת עיניה ופוקחת מהר.
רחש נשמע בינות לעלים, וילד נחבא מתגלה למולה,
מספיקה לצלמו מקצץ גבעולים עוד לפני שפורץ בריצה בהולה.

היא נולדה בשם אווה לאבא שען, ולאם דו קוטבית שמרבה לדבר,
בחצר שיחקה והעבירה את הזמן, מדקה לדקה, משמחה למשבר.
שכניה תמיד לעגו לה "מה השעה?" אך היא, בניגוד לאימה, לא
רגזה,
וכך קיבלה את השם גברת מאשה, שדבק בה כפי שאיש לא חזה.

פרקש כותב שירים בשורות, בחדרו הוא ספון כבר שבע שנים,
כשפורסם "בנכר" חטף ביקורות ממבקרי התרבות של כמה עיתונים.
למולו התמונות של הוריו ושל מאשה, לה נישא בהונגריה בחסות
התק"ם,
הוא הקים את נווה מזלג עם אברשה, משאית עברה שם, אברשה לא קם.

מאז אותו יום הסתגר בביתו, ניתק הקשרים ומכר המניות,
עכשיו בגינה מטפלת אשתו, מכינה לו שמנים מגרעיני חמניות.
הוא כבר לא מטייל בלילות בגנים, התקפי הכעס אט אט פוחתים,
מנסה לחדש קשרים ישנים, לכתוב זכרונות ולתקן רהיטים.

כשמאשה סיפרה לו על בן השכנה, שמשחית גינתם וזורע בה הרס,
עצם את עיניו כמו מתוך מגננה, נשען לאחור וליטף את הכרס.
נשארו גרעינים? הוא שאל בחשש, המלאי יספיק לשבועיים, ענתה,
זו ממש הפקרות! התפרץ הוא נרגש, זו כבר פעם שלישית לפחות, היא
מחתה.

מאשה עכשיו מגדלת דגים, מאמינה בשתיקה וקצת בעצמה,
יש לה גם שני חתולים מודאגים, והיא כלל לא צועקת ולא אלימה.
כך זה אצל ניצולי השואה, ואמא של הרצל ביקשה שיחדל,
אך הרצל שאל אותה מה השעה ומיהר לבחינה על תולדות המפד"ל.

הוא יצא וניסה עיניים לפקוח, נכנס אל היער שניטע בטעות,
על מנת להסתיר את תחנת הכוח, שמייצרת אורניום כמעט בקביעות.
הבוס של מוני שגר בדימונה תורם כסף רב לקורס בתנ"ך,
וכך מתחמק מתשלום הארנונה ומכל הנושים שברוסיה זנח.

בערב החג, שודר ראיון של קובי מידן עם איילת זורר,
ממה את פוחדת, שאל הגאון, מפרות, כרישים וחושך, היא ענתה לו
מהר.
הרצל חשב שהיא די מדהימה, אם אלו פחדיה כולם ותו לא,
ומיד התמלא בושה וכלימה, איך נמשך לבנות שאינן בגילו.

הוא הרהר וחשב על הא ועל דא, ושכח את עצמו שם ביער,
בין צפרדעים ופרות הוא דידה, כל כולו מלא תוגה וצער.
החושך ירד והרצל, אגב, נשרט מקרסול עד צוואר,
עת קול הקרקור עלה באוזניו, כקרקור צפרדע הבר.

הוא צעד בזהירות על שפת השלולית שהקיפה את המפעל,
ולפתע הבחין, למרות האפלולית, בפרות ובנסים משעל.
שצפו במי השלולית הכהים, והשמיעו קולות של גסיסה,
הרצל הבין שהם לא צפרדעים, מעולם לא היה קשה תפיסה.

אותו רגע חש את ידו של אביו את כתפו מלטפת בנחת,
הוא סובב את ראשו והביט מסביב, וראה שהשמש זורחת.
ליקוי החמה הסתיים זה מכבר, ומוני את הרצל העיר,
מחלום בלהות שהתחיל ונגמר, בקולות הצפים של העיר.



כדאי לקרוא את "תאונות":
http://stage.co.il/Stories/574265

אפשר להציץ גם ב"פרות, כרישים וחושך":
http://stage.co.il/Stories/475123