איתי שלי רוצה שאקנה לו 'סוניפלייסטיישן 3 ', אייפוד חדש
ופלאפון דור שלישי כמו שיש לעמית מ-ג'3 . עמית קיבל את הכל
מהדוד שלו סם שגר בקנדה, והוא בא לבקר רק פעם בחמש שנים והוא
"הדוד הכי מגניב בעולם" . באופן כללי,  אני אשמח לקנות לו את
הירח, באופן קצת יותר ספציפי - אם אני אעשה את זה  או שאמא שלו
תהרוג אותי או שהבנק יספיק קודם.
אז אני אומר לו שלבר מצווה הוא יקבל את הסוני (אני מבלף),
שלגיוס הוא יקבל את האייפוד (אני שוב מבלף), ושלשחרור הוא יקבל
את הפלאפון דור שלישי (טוב, עכשיו אני כבר משקר) .

שלוש דפיקות בדלת עם מרווחי זמן שווים ומדוייקים בין כל דפיקה
מבשרות לי ששרון, אמא שלו, האקסית שלי,  אשתי לשעבר והאישה
שאמא שלי הכי מתעבת בעולם הגיעה לקחת את איתי.
היא נכנסת, ממלמלת כמה מילים, שואלת אם האכלתי את הילד. אני
עונה לה בציניות שלא, ושחשבתי שיהיה נחמד אם נשחק קצת ב"יום
כיפור", אבל אותה זה לא מצחיק.
איתי רץ לחבק אותה ומספר לה שהבטחתי לו את כל מה שיש לעמית
מג'3. כנראה שהיא תהרוג אותי לפני שהבנק יספיק.
אני מהנהן בראש לשלילה ומסביר לה את כל העניין.
היא אף פעם לא הייתה טובה בלהקשיב.

זה סוף השבוע שלי עם איתי הפעם, ואני מתכנן בקפידה מה  נעשה
יחד. אני מתלבט ומחליט  שזה צריך להיות מספיק כייף כדי שהוא
יהיה קצת עצוב ללכת ממני, ויזכור לחזור שוב. אז אנחנו יושבים
מול המחשב - "שזה הרבה פחות כייף מהסוני של עמית מג'3",
ומשחקים יחד עד ארוחת ערב. בארוחת ערב אני מכין לו מהבישולים
הכי טובים שלי (ביצה מקושקשת ושוקו שחיממתי במיקרוגל ). הוא
טוען שהדוד סם יודע להפוך המבורגרים ושיש לו מכונת נקניקיות
מאמריקה, ואני מהנהן עם הראש, מחייך וחושב לעצמי שאם הדוד סם
כל כך מוצלח, אז חבל שהוא לא האבא שלך, ואם הוא היה האבא שלך
אז בטח אמא שלך כבר הייתה מוציאה לו את המיץ וההמבורגרים שלו
היו נשרפים.

יש תום וג'רי בטלוויזיה, הוא מתלהב. כבר מאוחר, ואני נותן לו
להירדם מול הטלוויזיה  על הספה בסלון, שהוא גם חדר האוכל שלי,
וחדר העבודה, וחדר המשחקים של איתי - וזה דווקא נחמד שיש לי
חדר רב תכליתי בבית, אפילו שאמא שלי טוענת ש"כשתתחתן תצטרך
משהו יותר גדול". ואז אני מיד אומר לה שאני כבר התחתנתי
וחוויתי את החלוקה לחדרים, ומרוב חלוקות כבר יצא שאני ושרון
ישנו בעצמנו בחדרים נפרדים. והיא שותקת.

הנשימות של איתי מסודרות בקצב לא אחיד, ממש ההיפך מאמא שלו. את
זה הוא ירש לגמרי ממני, והוא בטח גם יתחיל לנחור בגיל 20,
בדיוק כמוני! העיניים שלו עצומות בעדינות, כאילו כל גרגיר אבק
שישנה את מיקומו בחדר עלול להעיר אותו.  אז אני הולך ממש על
קצות האצבעות, וכמה שאני מנסה לא להרעיש הרעש גדל, ובמזל הוא
לא מתעורר. ובין כל רעש אני מקלל קצת בלב את הדוד סם, שבטח היה
מצליח לשמור על השקט, ומקווה שהוא יחזור כבר לאמריקה.
אני נרדם בישיבה על הכסא לידו ושידורי ערוץ הילדים כבר נגמרו
ממזמן, אבל הריח של המקושקשת שהכנתי לו עוד מסתובב בבית.


סוף השבוע נגמר כל כך מהר, ולא הספקנו כמעט כלום ממה שתכננתי.
נשארו לנו עוד 5 דקות יחד, והסבירות שאמא שלו תגיע בזמן גבוהה
למדי. אנחנו מחליטים יחד שנשחק "משחק אחרון ודי" במחשב ואיתי
טורח להזכיר לי (ממש לא בפעם האחרונה ודי) שלבר מצווה אני צריך
לקנות לו 'סוניפלייסטיישן 3'.
שוב הדפיקות הרצופות שלה, עם מרווחי הזמן המדויקים. אני פותח
את הדלת - יש לה ריח של בושם שאהבתי פעם להריח, לי יש ריח של
מקושקשת. היא שואלת קצת איך היה ומה נשמע ואז יורקת לי בפנים:
"בוא איתי, הולכים הביתה".
ולפני שהוא הולך הוא שואל אותי " אבא, עוד כמה זמן הבר מצווה
שלי?" ואני עונה לו - "יש עוד זמן ילד..".
והוא מתעקש ורוצה לדעת עוד ב-ד-י-ו-ק כמה זמן - "עוד ארבע שנים
שלושה חודשים ויומיים". אמא שלו לוקחת לו את היד ומחזיקה לו
אותה חזק חזק, כי גם היא קצת מפחדת שיברח לה, והוא מביט בי
בפרצוף מהורהר - "עד אז, אבא, כבר יוציאו 'סוני פלייסטיישן 4'
".