נעומי בת-עמי / ריק |
נובלת
באלפי פרחים מסביב,
בגנים
הריקים מילדים,
בקדרות השמים.
דמעות ששפכתי,
שחררו לפני מלאכים
בגשם ובטל,
ולחלחו את האדמה
הבוצית הזאת,
שלא מניבה דבר.
בזהבים ראשונים
של קיץ
אני -
מיובשת וקמלה,
שמש עזה,
ששורפת,
כבר לא מחממת,
ואני נטמעת
בשיירי הפרחים המתים
של האדמה
הארורה
הזאת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|