המאמרים מובאים מתוך העלון של מכינת "בית ישראל"

מאמר זה הוא הראשון מבין שלושה מאמרים שאת הבאים אכתוב בעלונים
הבאים.
במאמרים אלו אנסה להסביר לכם ולעצמי מסקנות שהגעתי אליהם אחרי
חשיבה מעמיקה מאוד. המאמר הראשון עוסק בזמן ובעיקר בשאלה "מהו
זמן?'', המאמר השני יעסוק במרחב והשלישי בחומר.
בניגוד לדרך המקובלת אני מתחיל מהנושא הכי פחות פשוט. בדרך כלל
מתחילים ללמוד על החומר ואחריו על המרחב ואז על הזמן. אך לפי
דעתי שלושת הנושאים האלו קשורים אחד בשני וכדי להבין אחד
חייבים לדעת את האחרים. בנוסף לכך, אנסה להסביר תיאוריה
מהפכנית שאני מאמין בה (ואני הגיתי אותה) ובה החומר הוא בעצם
עיוות של המרחב ולכן הוא (החומר) הנושא המסובך ביותר להבנה,
ולכן בחרתי לכתוב עליו במאמר האחרון.

קריאה מעניינת.

מהו זמן?
כשחושבים על זה, אין לאף אחד מושג מהו זמן.
האם אפשר להוכיח במאה אחוזים שיש עבר? או שיהיה עתיד? ואיפה
לעזאזל הוא הווה?
כדי להבין מהו זמן יש להבין, דבר ראשון, איפה אנחנו טועים
בנוגע אליו.
"חץ הזמן" הוא מושג מקובל מאוד, הוא בעצם אומר שהזמן תמיד זז
מהעבר אל העתיד. כלומר, חץ הזמן תמיד מצביע לאותו כיוון.
לכולנו ברור שאנו חיים בעולם שבו חץ הזמן מצביע לכיוון העתיד.
הרי אנו זוכרים את כל מה שקרה לפני ההווה ולא יכולים לנחש מה
יקרה בעתיד.
ועכשיו ניפוץ! תחשבו על זה לרגע... האם בכלל הגיוני שנחליט
עפ"י חושינו לאן חץ הזמן מצביע? אנסה להסביר זאת באמצעות שלושה
פריימים של סרט מצויר:
פריים ראשון: ילד הולך ברחוב.
פריים שני: הילד ננשך ע"י כלב.
פריים שלישי: הילד בוכה.
הסדר נראה טבעי לחלוטין, משום שאם היה הפוך (בוכה, ננשך, הולך)
הילד בטח היה נמנע מלהינשך, הלא כן?
לא!
בואו נסתכל על הסרטון שלנו ברוורס:
פריים שלישי: הילד בוכה (הילד זוכר את כל מה שקרה).
פריים שני: הילד ננשך ע"י כלב (הילד לא זוכר שהוא בכה - או
יבכה).
פריים ראשון: ילד הולך ברחוב (הילד לא זוכר שהוא הולך להינשך -
או ננשך).
אנו רואים כאן דוגמה טובה לתלות של זמן בחומר. נתייחס לזכרונות
כאל דברים ממשיים, ונראה שאם אנו הופכים את חץ הזמן בעולם הקטן
שלנו אין לילד שום דרך להימנע מנשיכת הכלב בגלל שבכל פריים הוא
זוכר את חייו עד אותה נקודה, וכשהוא עובר לפריים הבא חלק
מהזיכרון שלו נמחק עם המעבר, ולכן, הילד בכלל לא מודע שחץ הזמן
הפוך.
בחיינו המצב יכול להיות אותו הדבר, הרי עכשיו, כשאתם קוראים את
המאמר הזה אתם זוכרים את כל החיים שהיו לכם לפני הרגע הזה. אבל
מאיפה לכם שזה העבר, הרי זה בסך הכול זכרונות, שינויים בחומר.
ולכן המושג "חץ הזמן" אינו רלוונטי וחסר כל משמעות משום שאין
באפשרותנו למדוד את כיוון הזמן בשום דרך.
אז מהו זמן?
בשביל לענות על שאלה זו ננסה לחשוב איך אנו מודדים זמן? או
יותר טוב, איך נדע אם במקום אחד הזמן זז מהר יותר ממקום אחר?
התשובה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים, פשוט מסתכלים על תנועת
שעון בכל אחד מהמקומות. אם באזור א' השעון זז מהר יותר מאזור
ב', התשובה היא שבאזור א' הזמן עובר מהר יותר (כמובן שאת
ההסתכלות חייבים לבצע מאזור נייטרלי).
כלומר, הזמן תלוי לגמרי בתנועה. ללא תנועה במרחב מסוים אין
משמעות לזמן באותו מרחב. לכן, זמן הוא בעצם מהירות יחסית של
חומר (או אנרגיה) במרחב.
מכך אנו מסיקים שבאמת אין משמעות למושגים "עבר" ו"עתיד"
כשמדברים על זמן בכלליות אלא רק אם מתייחסים לתנועה מסוימת של
עצם במרחב.
פרדוקס: מה המרחק שצריך לעבור כדור מנקודה א' לנקודה ב'? שאלה
קלה יחסית, הוא צריך פשוט לעבור את המרחק שבין שתי הנקודות.
אבל יותר מזה הוא גם צריך לעבור את המרחק שבין נקודה א' לנקודה
ג' (שנמצאת בדיוק בין נקודה א' וב') ויותר מזה, הוא צריך לעבור
את המרחק שבין נקודה א' לנקודה ד' (שנמצאת בדיוק בין נקודה א'
וג') וכן הלאה, כלומר, אנו רואים שיש לכדור אין סוף נקודות
במרחב בהם הוא חייב לעבור כדי להגיע לסוף הדרך. אז... כמה זמן
ייקח לכדור להגיע לנקודה ב' אם מרחק כל הדרך הוא קילומטר
ומהירות הכדור היא 1 קמ"ש? תשובה לשאלה זו תבוא במאמרים הבאים,
כשנדע יותר על הגורמים הפועלים בפרדוקס.

זמן אפס ואין זמן
האם זמן באמת קיים?
לפי מה שראינו בסעיף הקודם, זמן תלוי בתנועה. אבל המסקנות
שאולי נובעות מהפרדוקס רומזות שאפילו התנועה הכי קטנה יכולה
להימשך נצח ואולי אפילו לא להתקיים.
המסקנה הברורה היא שאין זמן.
אבל, אם אין זמן, איך זה שעכשיו אני כותב את המילים האלו בעוד
שאתם קוראים אותם בעתיד? (או במקרה שלכם: איך זה שאתם קוראים
את המילים האלו בעוד שאני כותב אותם בעבר?)
אנסה להסביר דבר משונה זה באמצעות שתי תיאוריות:
1) יקומים מקבילים: נשמע מדע בדיוני? תשכחו מזה! כיום,
התיאוריה המדעית המקובלת (תורת המיתרים) תומכת ואף מוכיחה
בדרכים מוזרות שיקומים מקבילים קיימים! עפ"י תורה זו קיימים
לפחות  11 יקומים מקבילים שבהם חוקי הטבע שונים מהחוקים בשלושת
המימדים שבהם אנו חיים (קדימה-אחורה, למעלה-למטה ולצדדים),
המהווים ביחד עם המימד הרביעי (מרחב-זמן) יקום אחד ויחיד מבין
11 יקומים ידועים!
אז... אם תורה מקובלת כל כך תומכת בקיומם של יקומים מקבילים
למה שלא נסביר את התנועה במרחב גם כן כיקומים מקבילים? תחשבו
על זה, ביקום אחד הכדור נמצא בנקודה א', ביקום אחר הוא בנקודה
ד', באחר בנקודה ג' ובאחר בנקודה ב', כשבכל אחד מהיקומים הזמן
עומד במקום, כלומר, לא קיים. אבל איך מתקבלת התנועה הסופית?
נחזור לסרטון שלנו: נתייחס לכל פריים כאל יקום נפרד ונקבל
שהתנועה בין היקום שבו הילד הולך ליקום שבו הילד ננשך נמצאת אך
ורק בזיכרון של הילד ביקום השני (הפריים שבו הוא ננשך). כלומר,
התנועה היא אשליה שהילד חווה. התנועה לא באמת קיימת, אלא רק
המעבר בין יקומים. ומכאן גם נקבל הוכחה לכך שכיוון חץ הזמן לא
רלוונטי.
2) זמן אפס: עפ"י תיאוריה זו (לא תשמעו עליה באף מקום אחר)
הזמן תקוע והוא אינו מתקדם לשום כיוון. כשחושבים על זה, אנו
מודעים אך ורק למה שאנו מכנים "עבר" משום שהדברים שמתרחשים לנו
מול העיניים מקבלים התייחסות רק לאחר שהם נקלטים במוח (אחרי
שהם קרו). כלומר, אנו חיים בעבר של הרגע. כלומר, אנו לא מודעים
כלל לרגע אלא רק למה שאנו חושבים שאנו זוכרים שקרה לפניו.
כלומר, בגלל שכל ההתנהלות שלנו היא בגדר זיכרון בלבד אין כל
חשיבות לרגע. כלומר, הזמן תקוע עכשיו ואני חושב שעבר זמן מאז
שהתחלתי לכתוב את המאמר עד שהגעתי לנקודה זו, אבל בעצם הכול
חלק מהזיכרון שלי, והזיכרון שלי הוא חומר שלא תלוי בהתקדמות של
הזמן כי הוא נתון של הרגע ולכן הזמן יכול להיות תקוע בנקודה
מסוימת וכלל לא נוכל לדעת בגלל שאנו תקועים יחד איתו ועם
הזכרונות שלנו שאומרים לנו שיש רצף אירועים.

יחסי חומר-זמן
עפ"י תורת היחסות הכללית, לכל חומר יש מסה, ומסה יוצרת כבידה
אשר משפיעה על הזמן.
אנסה להסביר נושא זה על קצה המזלג (בגלל שהוא יחזור במאמרים
הבאים ביותר פירוט). בנוסף, אסביר את הנושא עפ"י הבנתי ולא
עפ"י התיאוריה המדעית המקובלת.
תחילה מושגים:
חומר: עיוות של המרחב. חומר עשוי מחלקיקים (אבני היסוד של
החומר גם עפ"י המדע), שהם, על פי הבנתי, התכווצויות נקודתיות
של המרחב אשר ביחד יוצרות אטום שהוא עיוות הרבה יותר רציני. כל
כך רציני שהוא יוצר התנגדות לתנועה של חומר אחר במסלולו.
מרחב: נתייחס למושג זה כאל אוסף של נקודות (למרות שלפי הבנתי
המצב הרבה יותר מורכב) בשלושת המימדים, כשכל נקודה נמצאת בדיוק
במרחק שווה משכנותיה, במרחב שבו אין חומר ואין כבידה או זרימת
חלקיקים (מצב בלתי הגיוני ביקום בו אנו חיים).
כבידה: בגלל שחומר הוא עיוות של המרחב (איפה שיש חומר נקודות
המרחב שלנו מסודרות בצורה שונה ולא חלקה), הוא גם משפיע על
המרחב מסביבו ויוצר כבידה (יש משיכה קלה של נקודות מרחב מסביב
לחומר כדי ליצור איזון בין עיוות החומר למרחב היותר חלקלק
שמסביבו).
מוכח שהכבידה משפיעה על הזמן, כלומר, על כדור הארץ יש יותר
כבידה מאשר על הירח ולכן הזמן עובר על כדור הארץ לאט יותר מאשר
על הירח.
לדוגמה: אם נולדים תאומים זהים לגמרי, אחד חי את חייו על כוכב
כבד מאוד והאחר חי את חייו בחלל החיצון (באזור עם כבידה
אפסית), התאום שחי על הכוכב מחליט להיפגש עם אחיו לכוס תה לעת
זקנה, אך לצערו הוא מגלה שבגלל שאחיו חי באזור עם הרבה פחות
כבידה הוא חי יותר זמן ממנו ומת מזמן בגלל שבמקומות שבהם יש
פחות כבידה, הזמן זז מהר יותר מאשר במקומות בהם יש יותר כבידה.
אך על נושא זה נדון כמו שצריך במאמר הבא ולכן לא אסביר למה
שינויים אלו מתרחשים במאמר זה אלא רק נתייחס אליהם כאל
נתונים.
זמן בחורים שחורים: חורים שחורים הם גופים בעלי מסה כל כך
גדולה עד שהם מייצרים כבידה חזקה כל כך שאין דבר בעולם (אפילו
לא אור) שיכול לברוח מהם (מכדור הארץ למשל אנו תמיד יכולים
לברוח ע"י קפיצה במקום או באמצעות שיגור חלליות, מה שבלתי
אפשרי על חורים שחורים).
בגלל שהכבידה בחורים שחורים כל כך גדולה, גם הזמן שם עובר מאוד
מאוד מאוד לאט. למען האמת, אם תוכלו לטוס ללא פגע לתוך חור
שחור תחוו את הדברים הבאים:
דבר ראשון: לא תרגישו שום הבדל בזמן, בגלל מה שאמרנו קודם
במאמר, אבל אם תנסו לדבר בקשר עם חללית אחרת בקרבת מקום תחילה
תוכלו לעשות זאת בלי בעיה, וככל שתתקרבו יותר ויותר למרכז החור
(שהוא בכלל כוכב) ככה ההודעות שתשלחו יתקבלו מאוחר יותר;
כשתהיו ממש קרובים לפני הכוכב (בהנחה שמצאתם דרך לשגר הודעות
רדיו מתוך חור שחור), ההודעות שלכם יתקבלו רק לאחר שנים רבות,
אולי אפילו רק לאחר מיליוני שנים. וכשתצאו מהחור השחור תגלו
שאף אחד לא זוכר אתכם כי עברו יותר מדי שנים ואף אחד לא האמין
שתוכלו לצאת בגלל שלקח להודעות יותר מדי זמן להגיע!

בקיצור: אין להפריד את מושג הזמן ממושג החומר שאותו אין להפריד
ממושג המרחב. כל גורם משפיע על הגורמים האחרים בדרכים מוזרות
יותר ויותר. בסעיף הבא אנסה להסביר כמה סוגיות בקשר לבריאת
היקום עפ"י המדע ועפ"י הבנתי. חשוב לי לציין שכל מה שכתוב
במאמר זה ובמאמרים שיבואו אחריו יכול להתברר כלא נכון. אלו רק
השערות. מעולם לא שמעתי מדען מכובד מדבר על התיאוריה שפיתחתי
לעצמי ולכן אין לקחת אותה כעובדה בשטח!

בריאה:
בחלקים מהמאמר הגענו למסקנות שאין משמעות למושג "זמן" או שאין
זמן בכלל. אבל יש בעיה קטנה עם תיאוריות אלו, והבעיה היא: אם
אין זמן, איך אנחנו כאן כדי לדבר על זה שאין זמן?
לא אומר שדיברנו שטויות רוב הזמן, בגלל שאין דרך לדעת אם
הדברים הבאים הם יותר נכונים...
"הדברים הבאים" הם תהיות בקשר לבריאה, בעיקר לבריאה החילונית.
עפ"י הבריאה החילונית (תיאוריית המפץ הגדול) הזמן נוצר "זמן
פלנק" (10 בחזקת 24- שניות) אחרי המפץ הגדול. אבל אם לקח זמן
עד שנוצר הזמן... מה היה לפני הזמן?
כל המדענים המכובדים מתעלמים משאלה זו בטענה כי היא מגוכחת,
הרי לא היה כלום לפני הזמן, גם לא הזמן עצמו. כמובן שמפה יוצא
שיש בעיה קטנה עם התיאוריה שלהם בנוגע לבריאת הזמן.
לפי דעתי הזמן מעולם לא נברא. הרי לפני המפץ הגדול (כך
אומרים), היה היקום דחוס במה שנראה כמו חור שחור מפלצתי. וכבר
אמרנו ש"חור שחור" הוא חומר דחוס מאוד מאוד מאוד, ושחומר הוא
עיוות של המרחב שמשפיע על הזמן ולכן הזמן קיים (אם כי כמעט
עוצר מלכת) בחורים שחורים לפי דעתי. רוב המדענים אומרים שהזמן
עוצר בחורים שחורים אבל לפי דעתי הזמן לא יכול להיעצר (גם לא
בחור שחור שעשוי מכל החומר ביקום) אלא רק להאט עוד ועוד ועוד
(כאסימפטוטה), ולכן השאלה מה היה לפני הזמן באמת לא רלוונטית
בגלל שתמיד היה זמן.

אמשיך לעסוק בנושא זה בהרחבה בפעמים הבאות.

נראה כאילו כל המאמר הזה מלא בניגודים ובדיבורים על שטויות.
אבל אין המאמר הזה בא לקבוע עובדות בשטח אלא לעודד מחשבה
מעמיקה בנושאים אלו (שבדרך כלל מתעלמים מהם כי הם נראים
מסובכים או מובנים מאליהם). מקווה שפתחתי לכם דלתות למחשבות
מוזרות שלא יצא לכם להיתקל בהן בעבר.