ליאור סער / עד |
קריעת ימך בסוף עיניי,
עד ביתוק.
שייעשה בי מעצמו, מקיומו,
במהלך היפנוטי נכפה,
עד מחיקה.
כלא היית בי להטים,
כלא עלית על גדותיי,
מציפני בסחף יישותך,
סמיך ובוצי,
ובזרם חונק בי כל פרפור
גווע של אוויר קל וזך מחטא.
וכל שאמר לנבוט קמל לטבוע
בשטפך, במפלך הופלתי חזור ונפול,
וכל שזרעתי, בגסיסה איבד נשמתו.
ואני בדמעות מעלה מפלסך,
נהר עד שכמותך,
כפי שמעולם לא חוויתי מהותו של עד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|