New Stage - Go To Main Page


אני מוצא את עצמי יושב בחדר גדול יחסית, אשר קירותיו מכוסים
בקבוצת חלונות.אנחנו יושבים בקבוצה גדולה יחסית, ומדברים, כל
אחד מביע בתורו את דעתו בנושא זה או אחר הנוגוע בקבוצה, או
לקבוצה, ומדי פעם אני יורה; יורה... זה הכינוי של אבי לטראנסים
בהם אני נכנס לוויכוח ו"יורה" מילים ללא אבחנה, בנסיון כושל
להשיג משהו לא ברור. מולי יושב גיא. חבר ילדות לשעבר, אך כעת
הוא מעין אויב, אולי הגדול מאויבי. הוא הסיבה לכך שאני שותק,
אך מצד שני גם הסיבה בגללה אני יורה, בנסיון נואש לשמוע מילת
הסכמה ממנו. וכך, אני ממשיך, מדי פעם כאשר אני שומע את הסימן
הלא להתחיל, אני מפזר צרורות, אולי בנסיון להגיד את הדבר הנכון
בזמן הנכון, ולפעמים, רק ךפעמים, הוא מגיב. איני יודע אם הוא
מודע להשפעה העצומה שלו עלי; כל מילה שלו מוטבעת עמוק בתוכי,
אם זו הסכמה, אני גאה, אך אם זו סתירה לדברי, כברוב המקרים,
חלק נכבד בתוכי נכנס לאפלה המשתלטת על חיי.  במחשבה לאחור,
יתכן והוא  אחד מזורעי האפלה, וגם אם לאו, הוא מטפח אותה כגנן
המטפח את גינתו הפרטית והאהובה, אם במודע או לא. הוא לא האדם
הראשון בעל השפעה כזו על חיי, אדם השייך לחלק אחר של חיי, חלק
אשר טיפח את האדמה לקראת הזריעה, חלק אשר אני מזכיר לעצמי
שעזבתי, חלק בו לא הייתה אפלה, שכן אני מאמין שאפלה היא בעצם
תוצר של משהו אשר מסתיר את האור, ובאותה תקופה, לא היה אור, רק
השלמה טוטאלית עם המצב הקיים, שכן באותה תקופה האמנתי שלא יתכן
מצב אחר לקיומי העלוב. אני עודני מתאושש מן התקופה הנוראה הזו,
ולכן שייכתי פעם את האפלה לחלק מן ההתאוששות, אך היום יודע אני
שהאפלה תפסה את מקומה בחיי, ולמדתי להבדילה מכל שלב אחר מחיי,
מכיוון שהיא מסתגלת לכל שלב ומעבר, אך אולי זה כך רק מכיוון
שהתרגלתי להיותה חלק בלתי נפרד ממני.





עוד שיחה. אותו חדר מואר. כבר צהריים. השמש יושבת מלו עיניי,
אז עצמתי אותן והקשבתי. דיברו על חשבון נפש, וספגתי את השיחה
לתוכי, בודק איך הדברים הנאמרים מתאימים לעולמי שלי, אך הסערה
שגאתה בתוכי, וגדלה במשך המפגש, לא נתנה לי להוסיף את דברי
שלי, ואולי טוב שכך, שכן פשוט שתקתי.

כבר הגעתי לאיזו מסקנה למה אני כותב את דברים אלו. אני משער
שזה בא מתוך הצורך שלי לשפןך את אשר שורר בתוכי, בתקווה להקלה
מסויימת, ואולי הבנה מסויימת למצבי. אני חושב שהשגתי את שתי
(או שני אני לא בטוח) אלה, ואני חושב שהעובדה שאיני יודע מי
יקרא את הדברים האלה, ובתקווה שאני ישאר באנונימיות המבורכת,
עוזרים לי בכך.
אם קראתם עד כאן, סימן שאפילו עניינתי קצת, ואולי אתם סתם
מהאנשים שמסיימים דברים שהתחילו. אם מישהו זיהה אותי, בקשה
לשתוק. אני אוהב להשאר אנונימי, ויש אנשים מסויימים שאני מעדיף
שלא יקראו זאת, בידיעה שמדור עליהם.

תודה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/10/01 20:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מקסימיליאן שו

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה