שוכב במיטתי,
השמיכה אשר עוטפת אותי
אינה עוצרת מבעד לקור אשר
מצמרר את גופי
והמיטה הינה שדה בתוך ראשי
והשמיכה הינה הרוח המלטפת את השיחים
וגופי קופא והזמן גם כן,
כעת אוכל להשאיר עיניי פקוחות
ולא אמצמץ על כל תקתוק
אשר מגיח מן הקיר,
וברגע שתעטוף הקרה
אוכל לשבת על השולחן
כמלאך אשר מרחף ושומר עלי
מן השדים שבמוחי

והנני מלאך,
מביט בי מלמעלה
מחייך על המבט המבוהל שממול
יודע כי המבט וכי הכפור
מגיעים מאותו זיכרון,
זה שבו חיבקת
חיממת את גבי בגופך
וליטפת את בטני בידייך הסדוקות
זה אשר גרם לי להקפיא במוחי את אותו רגע
ולנצור אותו ללילות ההם
אלו שלא ציפיתי שיגיחו למיטתי כה מהר

והנני מלאך
אשר חולף בראשי בזיכרונות
ומחמם את גופי בהמחשתן,
והנה הקרה פסחה מן השדה
ונראה כי השדה הוא הסדינים הלוחשים
אשר לחשו לך אתמול
אשר מריחים אותך כעת,
ונראה כי נשמתי רק נעתקה לרגע
וזיכרון מתוק מלטף את גופי...