אתה תאמין לי אם אני אספר לך שהשתתקתי? שהוא נגע בי, וכל כך
פחדתי שאפילו לא ידעתי מה לעשות, פשוט קפאתי במקום?
אתה תאמין לי אם אני אספר לך שניסיתי לגרום לו להפסיק? אם אני
אגיד לך שביקשתי שיפסיק, שדחיתי אותו?
אתה תאמין לי אם אני אגיד לך שרציתי שהוא יתרחק? הרגשתי אותו
וכל כך קיוויתי שאתה תהיה פה, שזה יהיה אתה.
המגע שלו העביר בי צמרמורות, לא טובות, רעות כאלה... צמרמורות
קרות שמטפסות למעלה ולוקחות לך את כל האור, ונכנסות לך עמוק
ללב. צמרמורת רעות.
לא, הוא לא ענב אותי, הוא לא התעלל בי פיזית,
הוא פשוט נתן לי להאמין שזה בסדר, ואז, אז שוב הזכיר לי שנחשים
עושים צרות.
ועכשיו, אני מפחדת, אני מפחדת שתלך פתאום, שתתרחק פתאום, כי
כמה שהוא נחש, אני הלכתי לחפש את הבעיות, ושוב, שוב עשיותי
שטויות.
אני מפחדת שתעזוב אותי פה, עם הארס שלו, שאני אסתדר לבד,
כי כמה שחשבתי שאני רוצה שתלך, עכשיו אני מגלה כמה אני בעצם
מפחדת לאבד אותך ועוד בגלל נחש.
תסביר לי למה אני צריכה להרגיש אותו ורוצה להרגיש אותך,
תגיד לי שזה בסדר, ושעכשיו אתה פה.
רק תדבר ואל תשתוק.

(19.2.06)

מוקדש לבנאדם היחיד, שאני יודעת שבחיים לא יקרא את זה.