הנה חלפו להן 20 שנה, מתוכן 16 אנחנו מכירים.
לפעמים אני רוצה שנחזור להיות קטנים.
אז, היית מחבק אותי, ואפילו מנשק,
ממציא לי שמות, וגם משחק.
הלכנו לקרקס, הצטלמנו עם נמר,
כמה טוב להיזכר.

עכשיו שגדלנו, המון השתנה.
אנחנו כבר לא משחקים במכות בגינה,
כבר לא יוצאים לחופשות עם ההורים,
כבר לא הולכים לים וקופצים בגלים,
אין יותר טנטורה, למי בכלל יש זמן?
אתה בצבא, אנחנו כאן.

אם היינו יותר ביחד, יותר חברים,
אני בטוחה שהיינו יותר נהנים.
אז מה אם אני אחותך הקטנה,
אתה בטח חושב שאני לא מבינה,
או שאתה מתבייש, ואני לא תורמת לכך,
אני יודעת שאם אשאל משהו, עלי תצרח,
אתה יותר מדי מופנם, צריך להיפתח.

אנחנו אחים, קשר דם,
אם לא אנחנו, אז מי בעולם?
אני רוצה להעיז לחבק אותך ככה סתם,
רוצה שנשב ונצחק על כולם.
שנדבר על דברים שקורים,
שנמליץ אחד לשני על שירים,
אתה גדול ממני רק ב4 שנים,
אני בטוחה שנמצא נושאים שאת שנינו מעניינים.
אני יודעת שאתה אחי הגדול,
אבל אפשר להיות גם חברים, אחרי הכל.

- 24 בפברואר 2006

[נכתב ליומולדת 20 של אח שלי]