כשסיפר התלמיד להוריו שזאב הכשיל אותו במבחן הם לא האמינו
לו. הוא ניסה להסביר להם שהכל התחיל קצת לפני פורים. הוא אמר
להם שמהיום שזאב הגיע לפירמידות, הוא הפך לפרעה. זה היה באחד
הימים ההם, כשזאב עוד היה מחייך ומרביץ לתלמידים בשיעור. אז,
הוא יודע, היה הכל פשוט יותר, אז הם עוד חיו במישור.

יום אחד, לאחר מבחן שחלה בו ירידה גדולה בציון, נאלצו בני
הכיתה לרדת לארץ זרה, לפירמידות. זה היה רק זמן קצר אחרי שהם
עזבו את התיבה, לאחר מבול הבעיות שהציף את הארץ ארבעים
שיעורים. בני גורן אז נתן להם את הקשת במעגל כאות של הוכחה
למשפט צדק. אז גם נשמע קולו מהשמיים שציווה עליהם להביט
לראשונה מעלה באנך הניצב למישור. כשראו זאת, הם החליטו להתאגד
יחד נגד רצונו ולנסות לברוח מהמישור, הם פחדו. הם ניסו לבנות
מגדל, אך השיפוע שלהם לא היה טוב והם רק התבלבלו יותר בחומר.

בני גורן העניש אותם, הוא הפך אותם עבדים לפירמידות. בזיעת אפם
הם ניסו לבנות בדו-מימד את התלת-מימד ונכשלו. בני גורן הקשה את
לב זאב כדי שהוא לא יקשיב להם. אכן, האינטגרלים היו כחרטומים
עבורם, בלתי מובנים. מאז אותו היום שבני גורן גזר אותם, הם
התקשו להתאחד מחדש, לעבור אינטגרציה. לא משנה מה הם ניסו,
גורלם נישאר קבוע (C).

בפורים ההוא, זוכר התלמיד, התחפש זאב לכבשה ונתן להם תאריך
למגן. הוא הבטיח לשחרר אותם אחר כך. זה היה רק קצת לפני פסח
כשבני גורן הבטיח לעשות להם נס במיקודית ולהעבירם בחרבה את
המבחן החשוף. בפסח אכן קרה הנס, וזאב שחרר אותם על אף רצונו
לחופשה. התלמידים הנסים על נפשותיהם זעקו "זאב, זאב", אך
שבועיים מאוחר יותר הם היו חייבים לחזור אליו, הם נאלצו לגלות
-בגרות.

בסוף, הסביר התלמיד להוריו, הם גילו (בחקירה) שהחופש הוא
אסימפטוטה אופקית, הם כל הזמן שואפים, אך אף פעם לא מגיעים
אליו.

זכרו: כשחוקרים נסו לא לעבור את הגבול ואל תשכחו גם להסתכל
על הצד החיובי (של החיים).